המקום של ג'וליאנה

ליד המחשב בין חבילת מגבונים לחים, קליפת בננה וכוס תה ריקה נמצאת המצלמה הדיגיטלית שלי. הסטת המבט לכיוונה גרמה לי לרצות לצלם את עצמי במצבי הטבעי מול המחשב. אולי זה היה הצורך בתמונת מראה לא מזויפת.

כן, יש פרדוקס ביצירת דיוקן עצמי. את באיזה שהוא מקום מביימת את עצמך. הפעם החלטתי למשל להשאיר את החיוך שלי בחוץ. המצב הטבעי שלי לא כולל חיוך. לא עכשיו, בכל אופן.

התמונות גילו לי אדם עייף ועצוב. עם עיניים טרוטות שבוהות במסך ובאופן כללי נוטות כלפי מטה.כנרהא שיש סיבה טובה לחייך בתמונות שנועדות לאלבום.

אבל הן היו אמיתיות. כנראה אני באמת עייפה ועצובה ברגע זה.

תמונה אחת שכוללת רק עין אולי תזכה לתצוגה פה בבלוג. שאר התמונות אולי תהיינה במחשב. אני מקווה רק שהן לא יועלו לאינטרנט כי ממש אין לי חשק שכולם יראו את זה.