המקום של ג'וליאנה

בעקבות הפוסט של לי (הפכת למקור השראה לפוסטים)

שפות שמתקשרות אצלי לעוינות:

יידיש: ההורים של האבא הביולוגי שלי (איתו אני לא בקשר) דיברו כמעט רק יידיש. סבתי הייתה חירשת כמעט לגמרי ודיברה עם אבי ביידיש רגוזה. תמיד הייתה לי הרגשה שמדברים עלי סודות. בתיכון למדתי יידיש אחרת, רכה יותר אבל עדיין אני לא מרגישה ממש חיבור לשפה הזאת.

צרפתית: סבתא רבתא שלי הגיעה מאלכסנדריה. היא דיברה עם סבתי (בתה) ואף עם אימי בצרפתית. סבתי תמיד רצתה שהיא תדבר עברית. היא באה מהדור הצברי הזה (הגיעה בגיל שנתיים לארץ) והביך אותה שדיברו ברחוב בצרפתית (מה גם שסבתא רבתא שלי הייתה משוכנעת שהיא דוברת הצרפתית היחידה ברחוב ולכן מותר לה לרכל בשפה זו על העוברים והשבים). על רקע מריבה זו הפסדתי שפת אם. אני הכרתי את הצרפתית בעיקר כשפת המריבות בין סבתי לסבתא רבתא שלי. אימי התחתנה עם בלגי ולכן השפה נשמעה גם אצלנו בבית ואני הייתי היחידה שהרגישה כלפיה מין אנטי כי הרגשתי שמדברים סודות.ולכן בחרתי לא ללמוד אותה בתיכון בצורה מסודרת.באוניברסיטה לאכזבת משפחתי  למדתי ספרדית.

היום אני מבינה טוב יותר את הצורך לדבר בשפה הטבעית לך ועד כמה זה קשה להתנסח בשפה שלמדת בגיל מאוחר.

היחס שלי לצרפתית השתנה כשהתחלתי לגלות שאני מבינה דברים גם מתוך ההקשר והחזרה עליהם (סבתא רבתא שלי לעת זיקנה דיברה כמעט רק צרפתית והיא חזרה על אותם המשפטים). היא הפכה משפת הסודות למוסיקת רקע. חברתי הטובה ומשפחתה עלו מצרפת וזו הייתה השפה בביתם ואני הסכמתי  שידברו בשפה שלהם ואף נהניתי מהאתגר להבין מילים.

אנגלית

סבתי היא דוקטור לספרות אנגלית שלמדה באווילינה דה רוטשילד שנוהל ע"י המנהלת המיתולוגית מיס לנדאו. בתקופה זו דיברו שם רק אנגלית וסבתי גילתה את קסם הקריאה באנגלית וכך פיתחה לה אנגלית משובחת. כשלמדתי אנגלית בהתחלה ביטאתי מילים כמו ישראלי קשה אוזן וסבתי עשתה לי את המוות עם כל טעות הגייה. אני חושבת שאת מיטב האנגלית שלי למדתי כאשר התמכרתי למוסיקה. הייתי מנסה בקדחתנות  לתרגם שירים אהובים משמיעה. כיום אני קוראת באנגלית ומבינה 98 אחוז אבל עדיין הקריאה איטית ופחות מהנה מקריאה בעברית.

ספרדית

שפת הבחירה שלי הרבה לפני עדין הטלנובלות. אני לא זוכרת אם אלה היו שירה של מרסדס סוסה או סרטיו של אלמודובר אבל אני זוכרת את הספרדית כחלום ישן. וכל זה הרבה לפני היות הטוליו. התחלתי ללמוד ספרדית אצל מורה ספרדיה וזה היה עינוי. אולי בגלל שהיא שמה דגש על דיקדוק ולא על דיבור ואולי זה המבטא שלה בו כל מילה נשמעה כמו מילה אחרת. לשמחתי עברתי למורה ארגנטינאית נפלאה שעבדה בעיקר על הדיבור. הייתי תלמידה של השורה הראשונה ולמדתי בצמא את המילים. ידעתי כבר שאסע לדרום אמריקה והייתי מכוונת מטרה: לדעת לדבר. זה עזר לי מאד כשנסעתי וזה ממש יך לעזור לי גם היום.

ואז חודשיים לפני הנסיעה פגשתי בחור עם רררר.... מתגלגלת והלב שלי פשוט נכבש באותה רררררררר והתחלתי לדבר איתו בספרדית . וזה הטוליו שלי. בדרום אמריקה גיליתי את מנו צ'או ואת סילביו רודריגס ואת סראט וטוליו גילה מחדש את הזמרים שאת חלקם לא הכיר. היום בעידן הכפר הגלובלי הוא מאד עם האמבע על הדופק בנוגע לתרבות צ'יליאנית עכשווית.

ובמשפחתו בהתחלה דיברתי ספרדית ובשלב מסוים מתוך עצלות הפכנו לדו לשוניים. הם מדברים ואני מבינה ועונה בעברית.אני חושבת שהספרדית הפסיקה להיות שפת חג בשבילי בגלל היותה כה יומיומית בסביבתי הקרובהץ אם כי טוליו בחר לא לדבר עם נולי בספרדית (פיספוס מבחינתי) אבל בכל זאת נולי מכיר מילים וגם כמה שירי ילדים ותכנית טלוויזיה בספרדית.

פורטוגלית

משפחת דודתי אימצה מתנדב שהגיע מברזיל.  הייתי מאוהבת בו כמה שנים והמבטא שלו הרג אותי. בזכות קיומו התחלתי להתעניין במוסיקה ברזילאית ועד היום זה מהווה חלק גדול מאוסף הדיסקים שלי. מתי כספי תרם את שלו עם ארץ טרופית משגעת ובעקבות השירים שם גיליתי את המקור. שיקו בוארקה (או קה סרה מ"דונה פלור") אורפיאו נגרו (הייתי מנויה לסינמטק באותה תקופה) ויותר מאוחר ענת שעבדה איתי הכירה לי את קייטנו ולוזו הנפלא, מריה בתאניה, מאריסה מונטה ועוד.לפני הנסיעה לדרום אמריקה לקחתי שיעורים בפורטוגית מבחור שהרתי באוניברסיטה. זו הייתה קבוצה לא קלה ברמה לא אחידה אבל הצלחתי להשתלט על השפה כי כבר ידעתי ספרדית ולברזיל הגעתי עם יכולת תקשורת מסוימת בשביל להתיידד עם אח ואחות(טניה וסלומאו) מסלבדור דה באהיה . הכרתי אותם כששמעתי את טניה יושבת ושרה שירים בעברית בלי להבין מילה. זה הקסים אותי כי זה היה כמו לראות תמונת מראה של עצמי יושבת ושרה בפורטוגלית בלי להבין. היכולת לתקשר עם הפורטוגלית הצולעת שלי הייתה נפלאה.

אני עדיין מאמינה שחווים מקום טוב יותר אם לומדים את השפה.ובכלל הרגשתי מחוברת לברזיל כמעט מהשניה הראשונה.

בהמשך הצטרפו לרשימת ההשמעה שלי  גם מדרדאוס הפורטוגליים.

אני מרגישה שלימוד הפורטוגלית שלי עוד לא הושלם והייתי שמחה ללמוד יותר לעומק את השפה.

ערבית

היה לי מורה בכיתה ד' שלימד אותנו ערבית באמצעות שינון ולכן אני יודעת לספור עד עשר ולהגיד: מרחבא, מרחבתיין אהלן וסהלן, כיף חלקום, מבסוטין אל'חמד'ללה. אוק אולוולד שוקראן יא אוסטאז. למדתי עם ערבים וכיום אני עובדת עם ערבים והדיאלוג הזה קורע אותם מצחוק.

אני זוכרת שהתידדתי עם כמה ערבים וניסיתי ללמוד מהם על משמעות השמות .

זה אבסורד שזה כל מה שאני יודעת על הערבית וזאת לעומת ערבים שיודעים עברית על בוריה. יש משהו קל בלימדו השפה וגם קשה באותה מידה.עם הערבית הספרותית ואותיותיה לא הצלחתי להסתדר.

איסלנדית

החבר הראשון שלי שהיה עוף מוזר מהרבה בחינות אהב זמר איסלנדי והקליט לי שיר שלו. זה כל מה שאני יודעת על איסלנדית אבל זה קוריוז משעשע. יש שפות שמידת הזרות שלהן דווקא קוסמת לי.

קטלאנית

שפה מצחיקה, לעתים היא נשמעת כמו ספרדית עם מבטא לא ברור, לעתים היא נשמעת כמו שפה שהמוח חושב שהוא יודע אבל לא מבינים מילה. כשהיינו בברצלונה חשבתי כשהתעוררתי לצלילי השפה מהטלוויזיה שהם מדברים עברית. היא נשמעת לי כמו חידה.

אירוויזיון

החיבה העיקרית שלי לתחרות זו נובעת מההזדמנות לשמוע הרבה שפות. היום זה קצת שונה כי כמעט הכל באנגלית וזה פספוס ענק.

מעניין אותי ללמוד: הולנדית, טורקית, איטלקית ויוונית.

מעריצה את המשורר ומתרגם רמי סערי שיודע ברמת תרגום: אלבנית, יוונית מודרנית, טורקית,הונגרית, פינית, ספרדית קטלאנית ואולי עוד כמה שפות...