כאשר הייתי דתייה אחד מהדברים שהכי היו לי קשים היה הלבוש. החברה הישראלית היא חברה מאד מתייגת והסממנים החיצוניים של הלבוש מאד מייצגים אותך מגזרית. כיום יש יותר תחומים אפורים בהשוואה למה שהיה כשהייתי נערה דתייה. הכי מעיק היה הציפייה מצד החברה הלא דתית שאני אסביר כל רעה חולה בחברה הדתית. צריך לעבוד קשה כדי לקבל את האישור: את דווקא בסדר. מעולם לא הייתי גאה בדתיות שלי ולא התאים לי לייצג אותה או להסביר אותה. כנערה הרבה דברים לא היו ברורים לי והרגשתי רוב הזמן בין הפטיש לסדן. כשיכולתי נפטרתי מהסממנים המזהים וזאת לפני שהפכתי לחילונית.
אני את הבחירות שלי עשיתי אבל היום היה לי מפגש מאד מעניין עם סטודנטית ערבייה במכללה שהחליטה על דעת עצמה לשים כיסוי ראש. אני הכרתי אותה בלי ולכן זה היה קצת מפתיע לראות אותה עם. היא נראתה מאושרת וזורחת והיה ברור לי שהיא באמת שלמה עם הבחירה ולא מצהירה מהשפה לחוץ. היא טענה שעם הכיסוי היא מרגישה אדם שלם כי הוא חלק בלתי נפרד מהזהות שלה. במשפחתה המוסלמית דתית שמחו על הבחירה שלה אך גם כיבדו את הבחירה שלה בעבר לא לשים כיסוי ראש. ומצד שני בחברה היהודית שהיא נמצאת בה לא מעט היחס השתנה מהקצה אל הקצה. כשהיא עוברת בקניונים תמיד מבקשים ממנה תעודת זהות שלא כמו בעבר(היא טענה בפני אחד השומרים שאם הייתה בוחרת לבצע פיגוע היא לא הייתה מתלבשת כמו ערביה). באוטובוס כולם מסתכלים עליה וכשהיא באה לבית החולים הרופאים דיברו אליה מראש בערבית שבורה כי לא האמינו שבחורה עם כיסוי ראש יכולה להיות משכילה ולדעת עברית.
הסיפור שלה הראה לי סוג אחר של עוצמה נשית. בחורה שמוכנה לשלם מחיר כדי להרגיש שלמה עם מה שהיא . בחורה שיודעת לענות ויודעת מה היא שווה.בחורה שלא איבדה את חוש ההומור שלה ואת הפתיחות שהייתה לה קודם וגם את היכולת לענות.
אני שמחה שהצלחתי לראות את זה מעבר לדעות שלי על כיסוי ראש. אני עדיין מאמינה שכיסוי ראש נשי מבטא דיכוי והחבאת האישה ומקרים בהם מכריחים אישה ללבוש כיסוי ראש מאד קשים לי. ומצד שני הלבוש הוא שפת סימנים ואישה אחת יכולה לראות בכיסוי דיכוי ואישה שנייה יכולה לראות בו העצמה של הזהות הפנימית שלה.
זה חיבר אותי לתערוכה של מיכה שמחון עטויות שעוסקת במורכבות של נושא כיסוי הראש (עליה קראתי בבלוג של מתי שמואלוף). וגם לאיסור לבישת הרעלה בבריטניה ובצרפת ומאבק הנשים על זכותן ללבוש רעלה.
מעניין שגם מקרה קבוצת הנשים היהודיות הדתיות בבית שמש מראה על בחירה נשית ללבוש רעלה ולהוסיף כיסויים על אלה הקיימים.