המקום של ג'וליאנה

אני אהיה בת 34 בעוד עשרה ימים. יומולדת תמיד היה בעיני אירוע חשוב ומדד תשומת לב. בשביל טוליו יום הולדתי הוא מלכודת טובענית (ותובענית) ולכן כל שנה כשמגיע אפריל הוא שואל אותי מה אני רוצה ליום ההולדת.שנאתי את השאלה אבל הבנתי שאם לא אענה עליה אהפוך באחת לאותן נשים נשכחות שלא חוגגות את יום הולדתן ויושבות להן בשקט בחושך לועסות להן את חניכיהן. ואני, את יום הולדתי, אחגוג, תמיד!!!!

(נכון שהכי כיף כשהאהוב שבחרת לך הוא מלך ההפתעות שכזה שמכין לך הפתעות מדהימות מהשרוול אבל טוליו שלי הוא אדם פרקטי שרוצה לשמח אבל לוקח קשה כל טעות ולכן הוא לא לוקח סיכונים)

השנה בתכנית: יום תלביב שיכלול סעודה במקס ברנר (הבו לי שוקולד והרבה!!!) וטיול (לא החלטתי איפה) . מתנה: בגדי מעצבים. אני רוצה בגדי מעצבים כאלה שאוהב ללבוש ויאהבו את הגוף שלי.

אני אהיה בת 34 ולא אבכה תחת הברוש. זה גיל סתמי באופן כמעט מרהיב. לא סימטרי ולא מלחיץ.

היום אמרתי על משהו שטוליו אמר שהוא פצצת הפתעות מתקתקת. ואז חשבתי שזו הברקה שראויה להיכתב כאן בבלוג. טוליו שאל אותי על מה אני כותבת ועניתי לו שאין לי שום בעיה עם זה שהוא יקרא. הוא אמר שהקריאה בבלוגים קשה לו (עברית צפופה על רקע צבעוני) אבל שאם אני כותבת משהו מעניין אז שאספר לו על מה כתבתי.זה היה כמו להגיד לי "את מעניינת אותי".

שמתי לב שקשה לי בהרבה ליצור עניין בדיבור. אני כמעט לא נשמעת בדיבור שלי וההתבטאות בע"פ הופכת להיות קשה בהרבה בהשוואה לכושר הביטוי בכתב. הייתי רוצה קצת יותר כושר התבטאות בע"פ. ברצינות, זה חסר לי. אני לא רוצה להיות גברת צנונית.