המקום של ג'וליאנה

מוטרדת מוטרדת מוטרדת. לחברה טובה שלי יש צרות אמיתיות שלידה כל הצרות הקטנות שלנו נראות כמו עלי שלכת יבשים . שלכת דאשתקד. לא רלוונטיים. ואני עסוקה בצרות של חברתי במקום בצרות הקטנות שלי. ובקרוב נחגוג חברותי ואני. חגיגת יום ההולדת שלי ונדבר שוב על הצרות שלה כי הן מרהיבות. (מותר להגיד מרהיבות על צרות?) הן כל כך איומות שהן יכולות בהחלט להפוך לכתבת 7 עמודים במוסף השבת. כאלה צרות. ואני יכולה לעזור לה כמו הנקודה בסוף הכתבה. רק לתמוך בה ולהגיד לה שהיא חזקה אבל היא לא. היא חלשה והיא בעיני הביקורתיות טועה ויותר מכל מתחשק לי לצעוק עליה ולא לחבק אותה.

וכמובן שאני צריכה פה להחביא את האני האמיתי אם אני רוצה באמת לעזור לה ולא לשרת את הצורך שלי להרגיש צודקת. ואולי לשים לה במינון מזערי גם קמצוץ מהדעה שלי בתוך החיבוק. זה יעזור יותר מאשר לשפוך עליה את הדעה האמיתית ולדעת שלא רק שזה לא יעזור אלא ישמוט את רשת הביטחון שלה במקום בו אני הייתי אמורה להחזיק אותה.