המקום של ג'וליאנה

רעש: קווים לדמותה של הפרעה תרבותית /יעקב בורק

אני נמצאת בתקופה מאד רועשת בחיים שלי. במשפט הזה אני מתכוונת בעיקר לכך שהמון דברים שונים דורשים את תשומת לבי המיידית והגודש הזה מפריע לי להתרכז הגעתי להגדרה הזאת דווקא אחרי שקראתי את ספרו של יעקב בורק , המגדיר את הרעש כהפרעה תרבותית.

ומהו אותו הרעש: הזמן שאנחנו מקדישים למחשבה מה אחרים חושבים עלינו, הצורך באישור, הרצון להשתייך.העדפה של אנשים שדומים לנו. הפרפקציוניזם הגורם לנו לחשוב ששום דבר שנעשה לא יגיע לדרגת השלמות שאנחנו מצפים. האיומים הקיומיים המובלטים בתקשורת ומשפיעים על ההחלטות שלנו. לדוגמא, החשש של אנשים לטוס לאחר אירועי ה 11 בספטמבר. החלטה בלתי הגיונית בעליל אם בוחנים את זה מבחינה סטטיסטית  שכן הסטטיסטיקה מצביעה על סיכון גבוה בהרבה להיפגע בתאונת דרכים.

המחבר לא שולל לגמרי את הרעש. הוא טוען שאי אפשר לחיות בעולם ללא גירויים וללא אינטראקציות חברתיות הוא טוען שהבעיה טמונה בעוצמה שלו.

קראתי את הספר בעניין רב וחשבתי על כך שכל כך התרגלתי לרעש המטורף שלי שנובע בעיקר מחשיפה תמידית לרוב אמצעי התקשורת האפשריים שרק מגבירים את הרעש.  הסבים שלי נוהגים לשמוע חדשות שלוש פעמים ביום. אני נוהגת להיכנס לאתרי חדשות פעם ביום ולצפות בחדשות בערב. חוץ מזה אני מחוברת באינפוזיה לאימייל שלי ולבלוגים כדי לא להחמיץ כלום.

לפעמים הייתי רוצה קצת שקט. יום ללא אינטרנט. קשה לי לדמיין דבר כזה.  שעה בלי לחשוב על כלום.

פסק זמן כזה של לחיות את ההווה כמו שהוא. לחיות את החיים שלי כמו שהם.

יש פה מישהו שמצליח בזה?