המקום של ג'וליאנה

אני חושבת שאחד מהיתרונות הגדולים של כתיבה שוטפת בבלוג הוא האפשרות הזמינה לפגוש את עצמי בתקופות אחרות בחיים. אתמול פגשתי את ג'וליאנה של לפני שלוש שנים ומצאתי אותה מהנה להפליא.

הקיטורים שלי היו מצחיקים וחלקם גרמו לי להנהן באהדה (עם מי אני אזדהה יותר מאשר עם עצמי), התמונות של נולי הפיצפון גרמו לי בעיקר להפתעה עצומה על כל הזמן שעבר. זה היה נפלא להיזכר פתאום בפיסות חיים קטנות כאלה שאולי בסיטואציה אחרת לא הייתי מתעדת אותן.זה גם נותן לי איזו הסתכלות קצת חיצונית על עצמי.