המקום של ג'וליאנה

נהניתי מהכמה ימים בלי סלולרי. הפסקתי לחשוב שאני מחמיצה טלפונים חיוניים  וקריטיים אבל עדיין התחושה של הנרתיק צד הריק בתיק הייתה לי מוזרה.

ובסופו של דבר נשברתי. הרגשתי שאם אמשיך בלי סלולרי אני עלולה להיות תלויה מדי באנשים וזה היה הדבר שהכי הרתיע אותי.

היום הגעתי לשדרג. פעם זה היה סתם להחליף למכשיר אחר. עוד יותר פעם זה היה לתקן.המכשיר שבאתי איתו היה מה שקוראים פייגר.

הייתי גאה לגלות שכל העולם ואישתו הם יותר דברנים ממני. 40 ש"ח בחודש על שיחות! רק מי שאין לו סלולרי יכול לצאת בפחות.

אז אמרתי לאנשי השירות שבאמת היו נחמדים בצורה קצת רחמנית  שאני מחפשת מכשיר רק בשביל לדבר בו. מצידי תגלפו לי סלולרי מעץ עם פונקציית דיבור וכתב יתדות. הם אמרו לי כן, אבל את יודעת אין דבר כזה היום סלולרי שמשמש רק לדיבור. טוב, אמרתי: תנו לי את הכי זול.

נתנו לי את הכי זול מה שלפני שנה וקצת היה הצעקה האחרונה בתחום והיום הוא בקושי לחישה. הוא לא היה הכי זול אבל החבילה שהוצמדה אליו הייתה הכי זולה. לו הייתי לוקחת מכשיר יותר זול הייתי מקבלת חבילה יקרה. איזה פטנט....

וכמובן שהוכרחתי במסגרת אותה חליפה תפורה לשלם עבור חבילת גלישה. לא עזרו תחנוני וטענותי שאני את הגלישות שלי עושה במקומות אחרים ולא בסלולרי.

אחרי שנה אני אוכל להשתחרר מהחבילה הלא מפתה הזאת (תזכורת ביומן נרשמה כדי לבטל בשניה שאני יכולה), אחרי שנתיים אני אוכל להתגרש מהחברה (אבל למה שאעשה את זה), אחרי שלוש שנים קרוב לוודאי שאצטרך לשדרג (ואני אופטימית).

אז אימצתי את דורי הסלולרי החדש שלי. הצלחתי למצוא שיר (לא רינגטון, שיר!!! ) ברזילאי חושני בתור צלצול ואפילו לשחזר הודות לאימייל את רוב מספרי הטלפון (קודמו בתפקיד התפגר עד כדי כך ששום זיכרון לא נשמר ונשארתי נטולת חברים).

והכי כיף, המצלמה שלו שווה. אירגנתי לי שתי תמונות נולי כדי להיפטר מהשומר מסך הכעור שלהם.

אז זהו. אם תשמעו סלולרי עם שיר ברזילאי תדעו שזה דורי. אני מרגישה מה זה ייחודית ומיוחדת.