המקום של ג'וליאנה

אנחנו מגיעים לאחרונה הרבה לקניון הסמוך לגן של נולי. זה סידור טוב שחוסך את מסע הכומתה הביתה. טוליו אוסף אותנו בערך שעה אחר כך.

התדירות הגבוהה הזאת גרמה לי לגלות שאני יכולה סתם לרוץ עם נולי בקניון ואפילו ליהנות מזה. הכי כיף להגיע לקניון בלי מטרה ובלי תחושת חובה להוציא את הארנק. נולי נהנה מהריצות ואני נהנית מהמזגן ועל הדרך עושה ספורט (חייבים לרוץ עם הבנדיט).

אני הכי שמחה שנולי יודע שלא תמיד קונים משהו ולא מפעיל לחץ בנושא.

חוץ מזה אני קוראת בקצב איטי את חיו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו /ג'ונוט דיאס, אני נהנית מאד מהבחירה התרגומית להשאיר מילים בספרדית (ועל פי רוב לתרגם אותם) יש בזה משהו שמעביר את האותנטיות של המקום. חוץ מזה ההערות שוליים קורעות מצחוק.

הכול עניין של סדר עדיפויות

אני אוהבת לתכנן מה לבשל לסוף השבוע אבל לאחרונה אני קולטת שארוחות סוף השבוע כבר לא משמשות לארוחות ערב שכן הן כבדות מדי. השבוע החלטתי שאני מכינה רק אורז.

לשמחתי מערך הציפיות ממני בתחום הבישול/תחזוקת הבית הוא אפסי. טוליו היה מוכן לאכול אוכל קפוא אבל לי אוכל קפוא נותן הרגשה של יתמות בבטן. כן, אני עושה עניין גדול מאוכל. אני מוכנה להשקיע בו ולהתעלם משיקולים פונקציונליים. זה די הורס את טוליו שחושב שאני בוחרת במודע להקשות על עצמי.

בקיצור לא שלמה עם ההחלטה השבועית אבל  המחשבה על להתחיל עכשיו לתכנן כשמחר בבוקר אני נפגשת עם חברתי הנהדרת שלא ראיתי כבר שנתיים (!!!) אין סיכוי.

חברים בגן: היום עוד ילד ביקש ממני לבוא לנולי. כל כך שמחתי!!!

ונסיים בברכת: לחתול אין חיתול וגם לא יהיה היי!