היום הודות לטיול סוף שנה שיזמה הגננת של נולון (=יום חופש לגננות תמורת כניסה מוזלת לפארק המים נחשונית) אפשר לשים וי על עוד חוויה שנולי טרם חווה.
(אני משאירה לכם מקום פה להזדעזע איך לא אפשרנו לילד בן שלוש (כמעט) מגע של מים כאשר בני גילו הם כבר דגיגים קטנים)
טוב, הסברים:
אמא ירושלמית במקור שיודעת לשחות שחיית כלב.
אבא רחובותי שממש שונא ים ומבחינתו גיחה לים או לבריכה הם עונש ולטענתו הוא בכלל לא יודע לשחות (הוא לא מחשיב שחיית כלב כשחייה)
מגורים בעיר בה הבריכה היחידה נמצאת מול הבית שלנו (!!!) אבל גובה מחירים מפלצתיים ומחייבת לעשות מינוי.
שלפנו את בגדי הים מהארון (תאמינו לי, אני לא זוכרת מתי קניתי את בגד הים שלי אבל הוא שמיש להפליא, טוליו לעומת זאת הוא הבעלים של בגד ים דהוי ומתפורר עד שקיפות. נולי, קיבל מדודתו בגד ים מבהיק של דיאדורה ולכן היה ייצוגי)
הורדתי שערות מהרגלים (בדקה התשעים וככה זה גם נראה אבל החלטתי שמה שמתעלמים ממנו הוא כאילו לא קיים).
ויצאנו לדרכינו בהרכב משפחתי מלא!
ראינו שהבריכות שם רדודות (שוקיים שלנו, טבור של נולי) ובכל זאת נולי לא היה מוכן להיכנס לבריכה. הוא בכה בכי היסטרי (משל היינו הורים רעים שרוצים להטביעו). שוין, ישבנו על שפת הבריכה משכשכים בעגמומיות ברגלינו ובוהים בדגי הגנון בקנאה. וכעבור שעה ומעבר מבריכה חמימה אחת למשניה מצאנו את בריכת החלומות עם שתי בובות ענקיות של תינוקות במבה מפלצתיים (פרסומת סמויה ועדינה כזו עוד לא ראיתי) . דווקא את הבריכה הזאת נולי חיבב וגם אנחנו כי היא הייתה רחוקה מההמון (יום ראשון של החופש הגדול!). מדי פעם השתרבבו לשם קצת ריחות מנגלים אבל לזה אנחנו רגילים מהבית ומהשכן שממנגל כל סופשבוע שני. אז רבצנו שם והגיע חברו של נולי ושני הבנדיטים התחילו להשתולל כמצופה ואנחנו ההורים נחנו לנו במים הקרירים וקשקשנו. נולי התחיל לגלות את שימושי גלגל הים ואת ההנאה שבהתזה ואני הייתי עסוקה בלעשות לטוליו רגשות אשמה שאנחנו לא הולכים יותר.
בסוף השפתיים של נולי הפכו לסגולות ואנחנו הבנתו את הרמז והלכנו לקפץ בג'ימבורי הסמוך.
חזרנו עייפים ורעבים ומרוצים (נולי נרדם בדרך אבל הרעב הכה בנו אז הערנו אותו כדי לאכול ארוחת צהריים בקניון ומאז-תשכחו משינה).
צריך לעשות את זה יותר אבל מתי קיבינימט!!!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
