המקום של ג'וליאנה

אני אוהבת לצפות בטלויזיה בשעות הקטנות של הלילה. לפעמים נופלים על דברים מעניינים ולא שגרתיים.

אתמול הגעתי לסרט החיפושית של ישי אוריין. ישי אוריין הוא בחור צעיר וקצת מעופף שבבעלותו חיפושית קטנה בצבעי צהוב ואדום משמחים. היחס שלו לחיפושית הוא מאד רגשי והוא רואה בה את נעוריו. הוא נישא לאלירז שבהתחלה מתחברת למכונית (ע"פ עדותו). בהמשך היא נכנסת להיריון ואז כבר היא מרגישה את חוסר הנוחות ולוחצת עליו להיפטר ממנה. וכך מתחיל המסע שלו: הוא בהתחלה מחפש מוסך שיסכים לשפץ אותה מהר ובמחיר סביר. אחר כך הוא מנסה למכור אותה ומציעים לו סכומים מגוחכים. ואז הוא מחליט להתחקות אחרי העבר של החיפושית כדי לשכנע את אלירז שממכונית עם כזה עבר עשיר יש ערך רגשי עצום. הוא נפגש עם יורם טהרלב , הבעלים הראשונים שלה והוא מראה לו את המחבוא של המפתח הרזרבי ומספר לו על הילדות שלו שנסעו מאחור. אחר כך הוא נפגש עם אמנית ופסלת שילדה את בתה בחיפושית עצמה ובהמשך הוא פוגש את הזוג שמכר לו את המכונית שביתו הייתה קשורה למכונית ונפטרה מסרטן וכך לקח להם זמן למכור אותה.

אשתו מרגישה שהיא בעדיפות נמוכה יותר. היא מתלוננת שהוא לא מבין אותה ובמיוחד כשהיא בסוף ההיריון סובלת. אפשר להרגיש גם את התסכול והחרדה שלה להישאר עם בעל ילדותי שלא מקשיב למצוקות שלה. למשל כשהיא מתלוננת בחודש התשיעי  שרע לה הוא אומר במין תמימות דבילית: אבל אין לך בחילות.

המעניין בסרט הוא הדינמיקה הזוגית והקונפליקט הפנימי בין הצד שמבין שהוא חייב להתבגר לבין הצד שרוצה להיאחז עוד קצת בחוסר האחריות של הנעורים אותו צד הוא גם צד שמפגין יצירתיות יוצאת מן הכלל.

בסוף הוא מיישב את הקונפליקט בדרך יצירתית. הוא נוסע לירדן ונתקע שם בכפר ירדני, שם מוכנים לשפץ לו את המכונית במחיר זול והוא מתידד עם ילד מקומי ורואה שהוא יהיה אבא טוב.

. בצעד סימבולי הוא נאלץ להשאיר את המכונית במדבר כדי להגיע מהר לחדר הלידה הוא מחמיץ את הלידה בדקות ועל פניו רואים שהוא הרגיש שהוא שילם מחיר כבד על השחמיץ את הלידה. בהמשך הוא מקבל את החיפושית חזרה הזוגיות משתקמת והחיפושית נשארת ומובילה גם את בנם.

מצד שני כאשתו הייתי מרגישה קצת רע על שצילמו כל הזמן את הצד הלא מסופק והרטנני שלי. אפשר להבין אותה סה"כ. ממנה נגזלת הזכות להיות הילדותית והיא צריכה להיות המבוגר האחראי.

סרט ממש מקסים. חסרים לי עוד כאלה בטלוויזיה.