המקום של ג'וליאנה

לפעמים אני מדמיינת מצב תיאורטי בו ההורות היא משרה ויש לה דרישות תפקיד. במקרה כזה אחת מהדרישות תהיה: להיות אנשים של בוקר.

ומה לעשות, נולי התברך באמא שהיא ממש לא טיפוס של בוקר ומצד שני באבא שהוא יותר טיפוס של בוקר מהאמא (או שכך אני רוצה להאמין כדי להקל מעלי את רגשות האשמה).

בבוקר טיפוסי טוליו מזנק כדי להעיר את השעון המעורר. נולי אורב לו במיטה שלו כדי לדרוש את בקבוק החלב (או לחילופין מגיע למיטה שלנו). טוליו מתקתק עניינים ואז נשכח פרט קטן, ג'וליאנה.... התפקיד של נולי הוא להעיר אותי וכמו שכבר תיארתי בעבר הוא עושה את זה עם חתיכת פסטרמה ביד....

איייף

הכי מבאס אותי בכך שטוליו ואני הפוכים בעניין הזה שאין לנו זמן יחד בו שנינו מספיק מפוקסים בשביל ממש לנהל שיחה.

היתרון של המצב הזה הוא שאנחנו עושים משמרות נולי. הערב וההשכבה לישון זה בעיקר אני. הבוקר זה הוא.

טוב, את השאר כבר סיפרתי, למזלי גם כשאני מרגישה כמו אישיות מחורבנת אני נחמדה לאנשים בעבודה שעומדים בדרכי לקפה הנחשק.

אני חייבת לציין שתמיד קינאתי באנשי הבוקר. יש משהו טרי ורענן ושקט בבוקר. בעבודה אפשר להספיק יותר כשעוד אין קהל וכשיש מעט אנשים (המנקים) סביבך. ויש אנרגיות.