המקום של ג'וליאנה

אחד מהדברים היפים מחד ומעצבנים מעידך בקיום אורח חיים דתי הוא ההתכוננות לשבת. יש משהו שעושה הרגשה טובה בהתמקדות ובהשתדלות לתכנן יום משודרג בו באמת אפשר לנוח. ומצד שני העבודה בפול גז בימים לפני מתישה ברמות על והלחץ להספיק לשבת הוא לא אנושי.

למה אני מספרת לכם את זה? כי לאחרונה נורא מתחשק לי  לכונן  טקסים פרטיים של סופשבוע. להכין בקטנה הפתעות . את עניין הבישולים לסופשבוע אני כבר עושה..

הטקס הראשון שעשיתי היא אמבטיית קצף לנולי בימי חמישי ושישי שזכתה לכינוי מקלחת ברווזים (נחשו למה?). בשאר הימים אני מקלחת אותו בזריזות והפעם זה היה כמו נשימה ארוכה כזאת. זה היה מהנה גם לי.

בכלל אני חושבת שסוף השבוע נועד לנשימה ארוכה. לכן את מרתון הכביסה אני עושה בימים שלפני וגם את הבישול.

לסוף השבוע הזה לא היה סיכוי. לטוליו יש סטרפטוקוק בגרון והוא גמור מעייפות (היה לנו שבוע מתיש), נולי החלים מוירוס ואני הייתי מותשת. ובכל זאת מסתמן שנחמד כי הצלחתי לקחת את הנשימה הארוכה הזאת ובאמת ליהנות.

בגן של נולי יש מנהג שכל ילד נותן לילד יום ההולדת מתנה קטנה. נולי קיבל שק של מתנות והחלטנו לשים אותו בארון וכל פעם לשלוף מתנה אחת. זה היה רעיון גדול כי נולי הקדיש לכל מתנה הרבה תשומת לב ושמחה ואף זכר מי נתן לו מה. הוא קיבל מתנות ממש יפות כמו הדיסק "יש לי הכול" של נוגה גבע  או את האריה שאהב תות (יש לנו כבר שני עותקים שלו אבל הוא כל כך פופולרי אצלנו שטוב שיהיה עוד אחד לגיבוי).

אז זהו שמדובר במתנות לא קטנות בכלל. אנחנו נותנים בדרך כלל משהו בהכול בדולר (לשמחתינו אנחנו לא היחידים). בכל זאת 22 ילדים.

מה שנחמד אצל ילדים שהם יכולים ליהנות באותה מידה מאוטו צ'יקמוקי תוצרת סין ומדיסק.