המקום של ג'וליאנה

אני פשוט מרגישה שאני לא יכולה שלא לכתוב. אני לא מרגישה שיש לי דבר חכם להגיד מעבר לתחושת הצער העצום שאני שותפה לה. הצער והסלידה מעצם המעשה והזעזוע.רק לחשוב על אותם בני עשרה צעירים שמצאו מקום שמקבל אותם. חלקם אולי עדיין לא סיפרו להוריהם על נטייתם המינית, חלקם  אולי גורשו מהבית. והמקום הזה הפך ממקלט לזירת דמים.

הפוסט של רוני מאד מעורר מחשבה. אני חושבת שכולנו תוצרים של חברה שבמשך שנים רבות הייתה הומופובית  ונגועה גם בדעות קדומות כלפי כל מי שסוטה מהנורמה.

אני בטוחה שגם אני חטאתי בדעה קדומה שכמו שרוני אומרת מתבטאת לפעמים בשתיקה או בהתחכמות.

אני מקווה שמעשה מזעזע כזה יעורר אצל כל אחד את חשבון הנפש הפרטי שלו ושגם מי שמסית או אומר דברים פוגעים נגד הומוסקסואליים אולי יבין עד לאן מילים יכולות להגיע.

אני רוצה להמשיך להאמין בטוב שבאדם.