המקום של ג'וליאנה

(תודה לכולם על איחולי הבריאות. בסופו של דבר לסבתי יש כנראה וירוס והיא בשלבי החלמה ואני דואגת פחות).

היה לי יום כועס שהתחיל בתחושות חידלון והמשיך בצעקות שהפחידו אפילו אותי. אם הייתי שכנה טובה הייתי מזעיקה לעצמי רווחה. טוליו ניסה להתמודד עם נולי ומדי פעם גם לו ברחו שאגות.

אני כל פעם מזכירה לעצמי שאנחנו המבוגרים ואנחנו צריכים לשלוט על עצמנו יותר גם במצבי חוסר שליטה אבל כשמגיעים למערבולת הכעס אז כל הג'יפה יוצאת.

בסוף הלכתי לישון אחרי ארוחת הצהריים מה שהתברר כהחלטה נכונה. השינה קצת עזרה.

אני לא מבינה את כמות הכעס הזאת שיוצאת על ילד בן שלוש. אני כרגע לא במצב עייפות. יש לי בן זוג שלוקח על עצמו מעל ומעבר כדי שיהיה לי יותר קל. אני ישנה לילות שלמים והיום גם היה חופש בגן.

ואני עדיין מייסרת את עצמי. זה כל כך פוגע שצועקים עליך בלי אבחנה ואני פגעתי בילד שלי.

ומאד מטריד אותי שאני לא מבינה מאיפה זה בא.