מרסדס סוסה הייתה הקול הדרום אמריקאי הראשון שהכרתי. אני זוכרת שבעבודתי בתקופה לפני האוניברסיטה הכרתי את נ' שהכיר לי אותה ואת אמליה רודריגס. אני זוכרת שחרשתי עד דק את הקלטת עם שיריה ובהמשך אף קניתי לי מספר דיסקים שלה.
כשהתחלתי ללמוד ספרדית התחלתי לנסות לפענח את המילים ולהתחבר אליהם בדרך אחרת. הקול שלה תמיד מילא אותי במין חום ועצב מתוק ושמחת חיים וסקרנות עזה לעולם ממנו באה שהובילה בסופו של דבר לטיול הגדול שעשיתי בדרום אמריקה.בשיעור ספרדית אף עשיתי את ההרצאה הקטנה שהיינו צריכים לעשות עליה.
היא ליוותה אותי ברגעים אינטימיים ובפעם הראשונה שלי.
כמה שמחתי כשהגיעה לארץ לבניני האומה. נהניתי כל כך להיות חלק מהקהל החם והמתלהב ששר איתה ואפילו הכרתי את רוב השירים.זה נתן לי תחושה של הישג עצום ושל הטמעות שכל כך רציתי בתרבות שתמיד משכה אותי.
לפני כשבוע שמתי את הדיסק שלה במערכת, סתם ככה ללא מחשבה מיוחדת אחרי הרבה זמן שהוא העלה אבק כי היום הדיוידי תפוס בסרטי ילדים רוב שעות היום.
אליסיה כתבה עליה פוסט נהדר. מאותו פוסט למעשה שמעתי את הבשורה המרה.
מנחם לדעת שהיא הופיעה ושרה עד השנה האחרונה (כולל בישראל) בשארית כוחותיה. היא חייתה כמו שידעהה לחיות על הבמה.
ולנו ישארו השירים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
