המקום של ג'וליאנה

מחברת וכתיבה

מחפשת את המחברת המושלמת למרות שאני יכולה באותה מדיה לכתוב על דפדפת משומשת. אני חושבת שזה אקט נוסטלגי ושהכתיבה עוד מעט תיכחד מהעולם כי המקלדת הרבה יותר נוחה. מין התנוונות אבולוציונית של האצבעות. ובכל זאת אני גם כותבת עכשיו יותר מפעם בזכות הקורס שמחייב אותי אשכרה לכתוב מהראש על דף כמו פעם.מפתיע אבל לא מצאתי

 כבד

טוליו מנקה את הכבד. התחשק לי כבד. זה לא פרקטי וכולם בבית הזה שונאים את זה חוץ ממני ובכל זאת החלטתי שמתחשק לי להכין כבד.

 שקט דמיוני

וחוץ מזה שקט מנומנם כזה של שבת. על מי אני עבודת: אין שקט. בסלון הסרט שנולי רואה שוב ושוב ושוב ותמיד מגיב את אותן התגובות. ובחוץ השכן כרגיל מנהל שיחות קולניות שמרמזות אולי על כך שעוד כמה שעות הכביסה שלי תהיה מעושנת מהמנגל.

חדר משלי?

ואני יושבת וכותבת. כאילו מנותקת אבל בעצם קשובה. שירי ארצי שבעיני יש בה משהו מאד סקסי (אני אלופה בלזהות נשים סקסיות) מספרת שהיא עובדת במקום נגיש ופתוח בבית ושהיא מעדיפה שהחיים יתערבבו לה עם הכתיבה. החדר משלה, היא אומרת, נמצא בראש. נחמד, לא?

 אנשים

ובעבודה התחילה השנה ושוב יש זרמה של אנשים (יותר טפטוף מזרימה) ואני מגלה שזה מוצא חן בעיני ושפתאום הרבה יותר נעים לי מאשר כשהייתי סגורה רק אני מול המחשב. אני לא מרגישה טוב כשאני יותר מדי זמן לבד למרות שפעם האמנתי שכן.

 ערב שלי

אבל אתמול בערב היה ערב כזה כמעט ניסי בו שני הגברברים שלי הגדול והקטן הלכו לישון מוקדם ואני נשארתי עם עצמי. לא עשיתי משהו מיוחד. חרשתי את עיתוני השבת אבל קראתי גם כתבות שבדרך כלל אני מדלגת עליהן סתם ככה. ואפילו התקלחתי מקלחת נינוחה ובסוף כיסיתי את שניהם והלכתי לישון.

(אני כנראה לא בלוגרית משפיעה אם אני מאפשרת לעצמי לכתוב פוסטים כאלה שמתארים את החיים שלי בנאליים ככל שיהיו ללא מעורבות רגשית מפורשת הנה נתתי לנחום ברנע עוד דוגמא לבלוג כזה).

 עיתונים

אני אוהבת לקרוא עיתונים. זה קצת כמו לזפזפ ובסוף יש אכזבה קלה כי יש מעט דברים שממש נוגעים בנפש אבל הנפש שלי לא צריכה שיגעו בה כל הזמן.

הולכת להכין כבד כזה עשיר עם ערמונים. יאמי יאמי כולסטרול!