המקום של ג'וליאנה

אז החלטתי בספונטני אחרי כמה סידורים בבנק להסתפר והסתפרתי בספונטני אצל ספר חמוד עם טכניקה שלא הכרתי אבל השיער בסוף נראה אותו דבר. אולי אחרי יום יומיים זה יהיה יותר טוב.

ואחר כך החלטתי בספונטני לקחת את נולון המצוברח לגינת השעשועים ושם הוא פגש חבר מהגן. וכרגיל ראיתי כמה אני אמא מגוננת מדי. זה מתיש להיות אמא מגוננת מדי וכשניסיתי להיות פחות מגוננת אז נולון לא הכי הבין מה פתאום אני נותנת לו להסתדר לבד. תהליך כנראה...

הייתה פגישה מאד מוצלחת בקבוצת הביבליותרפיה. כן, כותבים שם ומתערטלים נפשית אבל זה בסדר כי רוב הקבוצה זורמת אם אותה התערטלות אבל מי שלא רוצה לא מוכרח. אני דווקא אוהבת להתערטל נפשית (דא, יש לי בלוג) ויש משהו מאד משחרר בזה. הקבוצה כמעט מתנהלת מעצמה והמנחות פחות מורגשות. טוב לי עם זה.

שתי בנות עצרו אותי ברחוב. תיכוניסטיות ששואפות לצומי וכנראה שמנסות להשיג אותו דרך העבורים והשביםם. הן חשבו בהתחלה שאני עובדת סוציאלית ואחר כך ניחשו שאני מתחום החינוך. כן, ממש קשה לנחש כשרואים אותי. יש לי פרצוף של החננה האולטימטיבית.  ואז אחת מהן החליטה שזה מגניב לספר לי על מה שהיא עברה בחיים. התעללות מינית ואונס ומה לא אבל את הכל היא אמרה בטון כזה מבודח שהיה ברור לי שזו הסתלבטות. לפני כמה שנים הייתי מאמינה לה.  בחיי שעם הגיל באה קצת חוכמה.

התעלמתי והלכתי. יש יתרון לממהרים.

אחר כך לא מיהרתי. הלכתי לקפה מודוס שפעם היה אחד מהבתים הרבים שלי בירושלים. הוא השתנה פיזית אבל לא שינה בעלים והבעלים כרגיל שאל אותי: "מה תרצי חברה"... וכרגיל הרדיו היה פתוח על קול המוסיקה. אבל לעומת זאת כבר אין להם את הקפה בטעמים. לומדים עם הגיל ליהנות מכל דבר שנשאר כמו שהיה.

ובכל זאת הבורקס הנפלא שלהם נשאר. רק אצלם נאי מרשה לעצמי בורקס.

התפנקתי לי עם קפה ובורקס וערימת עיתונים מטורפת ממנה למדתי על אופנת החורף (דיכאון טוטלי, יכולתי להגיד את זה קודם).

מחר יום סמי חופשי וזאת כי מחכה לי רשימה לא קצרה של סידורים.

אבל סוף השבוע בפתח. הידד!