המקום של ג'וליאנה

נד נד נד נד רד עלה עלה ורד. רגעי השפל והשיא מחוברים אצלי כמו שרשרת. השפל שלי היה קשור לפרידות ומיתות של אנשים שקרובים אלי ושאהבתי. סבתא רבתא שלי שנפטרה אחרי שנה בתרדמת . אמנם בגיל מופלג אבל השנים האחרונות שלה היו שפל גדול וסבל עצום . אחרי מותה גיליתי שאני בהיריון וזה היה שיא עצום מבחינתי כי כבר התחלתי לרצות אבל היו גם המון פחדים של איך נעשה את זה ואיך טוליו יהיה כאבא ושנינו פחדנו מאד אבל עשינו את זה. הקמנו משפחה אוהבת. שיא, בל נכחיש...

את הזוגיות שלי התחלתי עם תחילת העשור. היינו זוג שנה קודם אבל עברנו לגור ביחד ב 1.1.2000. שיא.  שיא נוסף הוא זה שהצלחתי לסיים שני תארים בדם יזע ודמעות. לא האמנתי שאצליח לסיים אבל עשיתי זאת. שפל היה להיות מפוטרת . חוויה לא נעימה וכואבת לכל הדורות. אמנם משם הגיעו הזדמנויות אחרות אבל כשזה קרה זה היה שפל.

טוב היו עוד כמה רגעי שיא ושפל. המשקל שלי. התחלתי את העשור שמנה וסיימתי אותו שמנה. באמצע הייתי רזה ואני חשובת שבהיריון הגוף שלי היה במצב האופטימלי מבחינתי. לראשונה הרגשתי שהוא ממש ממש יפה.  הייתי בשומרי משקל ויצאה לי משם חברה נפלאה ובכלל אני זוכרת את זה כחוויה טובה אבל בכל זאת לא מצליחה להיא את עצמי להיות שם.סוג של שפל

עוד שיא: גילוי עולם הבלוגים שהוביל אותי לפתיחת בלוג ואימון שריר הכתיבה וידיעה שהכתיבה שלי שווה משהו וחוץ מזה הכרתי שם אנשים נהדרים.

כל הסיפור עם האבא הביולוגי שלי הוא שפל אחד גדול שקשה לי להאמין שישתנה. בעשור הזה ניסיתי לחדש איתו את הקשר וראיתי שלמרות שהוא שמח ורצה לי היה קשה מדי וגרם לי להרגיש שאני פשוט לא רוצה. זה לא משהו שאני שלמה איתו אבל בכל בחירה יש מן הויתור אני חושבת שהבחירה היא נקודת שפל הכרחית.

בטוח שיש עוד הרבה אבל איכשהו קשה לי לסכם דברים. אולי כי הם לא באמת מסתיימים אלא נשארים פתוחים ומדלגים משיא לשפל וחזרה.