המקום של ג'וליאנה

לפעמים נדמה לי שגעגוע היא אחת מהמילים שמאפיינות את המצב הנפשי שלי לפחות לחצי מהזמן. כיום אני מתגעגעת ליכולת שלי לכתוב בשליפה מהמותן. קשה לי עם הבלוג במצב לא מתחדש ולכן הושבתי את עצמי מול דף וורד חלק וציוויתי על עצמי לכתוב פוסט ויהי מה.

הגעגוע זורק אותי לכבש השישה עשר(ההצגה) שמזכיר לי את הילד שתמיד רוצה להיות במקום אחר ממה שהוא נמצא בו באותו רגע. כשיש קיץ הוא רוצה חורף ולהיפך. קשה לי לחיות בהווה כשאני מתנדנדת בין העבר לעתיד.

יש ימים בהם אני מרגישה ממש כמו בריצת מרתון. ואני סוגרת אותם תשושה ובלתי מסופקת.

יש ימים שאני מרגישה כמעט בתרדמת

יש ימים בהם אני לא מרגישה בכלל

ויש ימים שאני מרגישה בהם יותר מדי

יש ימים של לבד

וימים של ביחד

יותר מדי לבד

יותר מדי ביחד

ימים של הרבה

וימים של קצת

ויש גם ימים נכונים לאותו רגע

ומושלמים בדרכם העדינה