המקום של ג'וליאנה

אני חושבת שאחד מהשימושים המצוינים שיש לברות הוא היכולת להוציא אותך מדי פעם מהבית.\

אתמול הלכתי עם חברותי למעגל האימהות לסרט שנה מעוברת, המספר על אנה בחורה בוסטונית סופר מתוכננת שחיה ארבע שנים עם רופא. חברתה חושבת שראתה אותו קונה לה בחנות יוקרה טבעת אירוסין אבל לחאכזבתה מתברר שהוא קנה לה עגילים. הוא נוסע לכנס בדבלין ולה נכנס לראש הרעיון להציע לו נישואין באירלנד כמוש עשתה סבתה לסבה בגלל שיש מסורת אירית שב29 בפברואר שחל אחת לארבע שנים מותר לאישה להציע נישואים לגבר.

אבל אנה המסכנה עובדת הרבה תלאות ומגיעה על עקיביה האלגנטיים לאיים נידחים בעקבות סערה ובסוף מגיעה לדונגל . שם בפאב השכונתי עם הדמויות הציוריות (כמובן) היא פוגשת בדקלן החתיך אך המריר. עושים אחד לשני את המוות  בהתחלה כמובן. הוא לוקח אותה לדבלין כדי להרוויח כסף שהוא זקןק לו מאד ואז על רקע נופים איריים מדהימים הם לא יכולים שלא להתאהב...

היה כיף לראות את הסרט שממש נופל יפה בקטגוריית סרט בנות קלאסי. כמו שאמרה חברתי, הוא לא יכול היה להתרחש בפתח תקווה.

הכול בו היה צפוי אבל השחקן היה יאמי והוא גם היה מצחיק לפרקים.

בקיצור ממליצה. אפילו סרט כזה שיכול להתאים לדיוידי בקלות  נראה אחרת כשהוא על המסך הגדול.