הכתיבה שלי תקועה. היה לי מין חודש הפסקה כזה בו פחות כתבתי ויותר הייתי ועכשיו אני מרגישה פתאום את הדגדוג הזה לחזור לכתוב . לא כי חייבים אלא כי רוצים. בכלל פברואר היה חודש הפסקה עצל כזה ומוזר. משמח גם . ועכשיו התחושה היא שההפסקה נגמרה וזמן לחזור לעשייה.
היה משהו בודד בהפסקה הזאת. אולי מין פרישות כזאת לא מתוכננת מהקשר עם אנשים, שגרמה לי להבין כמה קשר הוא דבר חיוני. אני לא בטוחה שבאמת הייתה פרישות כזאת כי יצאתי ונפגשתי אבל כנראה הקשר הווירטואלי קצת הוזנח. לפחות ע"פ תחושתי הייתי מין נוכחת נפקדת פה. ואז פתאום חשבתי כמה הייתי רוצה לראות פוסט חדש והמון המון תגובות ותחושה שהצלחתי להגיד את מה שרציתי להגיד ולא כתבתי סתם כדי להיות.
האם רואים אותי? יש לי יותר מדי תחושה שאני לא מספיק משמעותית. אני אל מרגישה את זה פה, אני מרגישה את זה כמעט בכל מקום שאני נמצאת בו. יש בי צדדים מנוגדים. צד שרוצה להתחבר וצד שרוצה דווקא להיראות. להתחבא זה הרבה יותר נוח. להיות זו שלא מצפים ממנה אבל יש בזה ריקנות גדולה ותחושת אינות.
ומצד שני יש את הצד שרוצה להיראות ולצעוק ולהגיד-אני כאן!!! שימו לב אלי!!! אני משמעותית!!! אבל זה קצת מפחיד לבלוט מדי.
ומתחשק לי מאד לשנות
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
