אני אדם מבולגן, אולי קלטתם את זה כבר לו הסתכלתם למשל על הרשימות הלא מעודכנות שלי בצד הבלוג. המחשבה שלי לא מסודרת ואני על פעם מסתכלת במין תחושת כמיהה על אנשים שאצלם הכול מסודר בראש.
הבית שלי לא מסודר, הוא לא נראה כמו מקום מזמין אורחים ולפעמים אני מרגישה שפשוט לא בא לי להיות בבית בגלל התחושה הזאת של עומס ושל תסכול. הוא לא היה מסודר גם הרבה לפני היות הנולי. כך שהתירוץ הזה ממש לא עובד.
טוליו הוא אדם מסודר. המחשבות שלו מסודרות והאופי שלו מסודר והוא שם דגש על התהליך ולא על המטרה. לא סתם בחרתי בו. מישהו צריך להחזיק אותנו על הקרקע והוא קיבל את המקום הקשה הזה בזוגיות אבל גם לו קרה משהו. מאדם מסודר שעשה לשותפיו לדירה את המוות הוא הפך לבלגניסט כמו אשתו שתחיה.אולי שחררתי אותו.
בחודש האחרון התחלתי לשבור כמה הרגלי בלגן קטנים ומעיקים. ואני חייבת לומר שדברים לאט לאט נכנסים לי למערכת. למשל כיור ריק בסוף היום (כפית אחת לא נחשבת, אולי היא סימן לחוסר המושלמות שלנו וזה בסדר מבחינתי), השולחן בפינת האוכל נשאר ריק, סידור הכריות על הספה בסוף היום תוך פינוי הכביסה שעליהן ואחרון חביב-מיטה מסודרת בבוקר (זה הרגל שקיבלתי מהבית ודווקא טוליו "דירדר" אותי).
שמתי לב שתיאוריית החלון השבור שפעם דיברתי עליה* תופסת גם פה. פתאום טוליו מקפיד לשים את הכביסה המלוכלכת בסל, ופתאום עוד הרגל קטן נשבר וזה כל כך טוב.
שכחתי לציין שאני מיישמת את זה גם בעבודה להפתעת הקולגות שלי שכבר הסכינו עם הבלגניזם הממאיר שלי. וההקפדה הזאת עושה לי טוב. פתאום ברור לי יותר מה אני צריכה לעשות עכשיו ומה אחר כך. הלוואי שזה יישאר.
* חלון שבור אחד בשכונה גורם לתושביה להקפיד פחות על שמירה הסביבה ופה אחד זורק זבל על המדרכה ושם אחד שובר ספסל בשם הוונדליזם (כמו שנולי אומר בכל פעם שהוא רואה ספסל שבור-"מישהו מבולבל היה פה ושבר את הספסל") ופה מישהו מרסס גרפיטי כדי להוסיף את הנוכחות שלו ולפני שהספקנו למצמץ יורדים מכירי הדירות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
