ללמוד שפה זה לגלות ארץ לא נודעת, זה לגלות תרבות שלמה עם ניואנסים קלים. זה כמו לקלף בצל ולגלות עוד שכבה ועוד שכבה ובדרך גם לבכות מהמאמץ של מה שלא בא בטבעיות.
ללמוד שפה זה להקשיב למנגינה ולגלות פתאום שאת מבינה יותר ממה שאת חושבת ושאת יכולה אפילו לשיר חלק קטן ממנה.
ללמוד שפה זה גם לחצוב בסלע קשה ולהידקר לפעמים מהקצוות החדים ולגלות שאת בכלל לא חוצבת במקום הנכון אבל יוצא לך משהו אחר חדש ולא שימושי. המפגש בין השפות שנמצאות בארנק שלך לשפה חדשה שצובעת את הכול בצבעים קצת אחרים.
כמה שפות אנחנו לומדים בחיינו, בהתחלה את שפת אמנו שמתחילה מצלילים בודדים שהסובבים אותנו נותנים להם פירוש אחר כך השפה שבספרים שהיא לפעמים מסתורית ודורשת הסבר חדש, שפת המטפורות בשירים (לכל משורר שפה משלו) השפה הלא מילולית של התנהגות בחברה מסוימת, מתי באמת לנשק ומתי לנקר על הלחי ומתי רק לעשות את תנועת הכאילו. השפה של הילד שלך, למה הוא מתכוון כשהוא מתנהג בצורה מסוימת, שפת הבכי, שפת הצחוק, שפת החיבוק ושפת הדחייה. למה בן הזוג מתכוון כשהוא לא רוצה לדבר או כשהוא מגיש לך קפה או כשהוא שולח לך חיוך בצ'ט...
אנחנו מפענחים את ההירוגליפים האלה של חיינו. אנחנו חיים.