המקום של ג'וליאנה

היום נפגשתי עם אמא שלי הנהדרת ליום כיף בקניון ואכן היה נהדר. עליתי על קו 4 מתוך מחשבה שאתקע את ראשי בספר ובשלב מסוים אגיע לקניון ולהפתעתי הרבה קיבלתי הצפה מסחררת של נוסטלגיה.

ליד המשביר: הייתי עומדת עם החברה הכי טובה שלי בין התחנות של האוטובוס שלי לשלה והיינו מדברות ומדברות וזא מגיעות הביתה וממשיכות לדבר. האינטנסיביות המסחררת הזאת של גיל ההתבגרות.

קרן היסוד: הקבוצה של שומרי משקל שמסמלת אצלי תקופה באמת נהדרת שהרגשתי כמו גולם שהופך לפרפר. שם גם פגשתי חברה נהדרת.

עוד קרן היסוד: ליד גן הפעמון, המסעדה הפינתית ההיא שהחליפה בעלים. זוכרת במיוחד מסיבת יום הולדת עמוסה אחת של חברה ממש טובה. המון חבר'ה נחמדים וצחוקים שהסתיימו בשתיים לפנות בוקר.

גן הפעמון: אני זוכרת ששם אמא הפגישה אותי עם החבר שלה וילדיו שהיום הוא בעלה והאב החורג הנהדר שלי ומהפגישה הזאת הפכנו למשפחה.

הגן שמול גן הפעמון: המון שיחות נפש עם הידיד שלי, והסתובבויות לפני הסרט. המזרקה הקטנה הזאת שילדים ערבים היו מתרחצים בה. יש משהו משמח ומשובב לב בילדים שמתרחצים במזרקה.

הסינמטק: הבית השני שלי שנים ארוכות

התחנה ההיא שבה הייתי מחכה לסרט ושמאחוריה עומדת לקום שכונת יהודה עמיחי.ופעם גם הלכתי ברגל משם ועד בית הוריי מרחק לא מבוטל. הייתי רזה אחרי דיאטה שמתחילה לגלות שהיא מושכת.

המושבה הגרמנית: תחנת הקפה, ספריית המוסיקה שעבדתי בה שבוע מעניין ומייסר כי היו שם חתולים שגידל הספרן ואני הייתי אלרגית. מה שבטוח שבוע מיוחד זה היה. קולנוע סמדר ובכלל היי, ארומה כבר לא שם. ואז זכרונות לתקופת המגורים עם שותפים. התחושה הכוזבת משהו של להיות חלק מהבוהמה כי מה שגרה בבית ערבי בשכנות לג'קי לוי היא חלק מהבוהמה. כן והשותפה הפסיכוטית ההיא, מעניין איפה היא היום? חזרה לקיבוץ של ההורים שלה? אולי היא משהו גדול בחו"ל. בחורה אומנותית ואוונגרדית אבל גם בלתי נסבלת. איזה קטע, אז לא בישלתי בכלל כי היה לי מטבח גדול ומגעיל אבל היה כיף אז.

בן זכאי הפסיכולוגית שלי הייתה בסביבה. כמה חלקים מנפשי השארתי שם בקליניקה. פעם למדתי יוגה שם בסביבה. שיעור אחד ואני הייתי התלמידה הכי צעירה השאר היו בנות שישים ומעלה. היה נחמד אבל לא חזרתי. המשתלה הזאת? לפעמים ביקרנו שם משיעורי חקלאות.דווקא אהבתי ללמוד את זה. בטח כבר לא לומדים את זה. ספריית גונן: שם חיכינו פעם לאחותי שהייתה בשיעור בלט. גם אני למדתי בלט והייתי כמו פילה קטנה בטוטו שסבתא שלי תפרה לי. היו לא מעט פילות קטנות בקבוצה שלי אבל היה להן טוטו קנוי. אחותי הצטיינה ואני סבלתי.

בן זכאי: שיעורי נהיגה. עוד פדיחות לרזומה.

קטמונים הקוסמטיקאית שידעה לעשות הכי טוב גבות הייתה שם. כל החברות שלי ואני הלכנו אליה והיא הייתה מרכלת עלינו לכל אחת בנפרד וכולנו ריכלנו עליה ביחד. חזרה בתשובה והשמיעה לנו דרשות של אמנון יצחק תוך כדי טיפול. אחלה רגיעון. נזכרנו בה לאחרונה והסכמנו שהיא הייתה אלופה בגבות וחפרנית נוראית. ככה זה ,צריך לסבול בשביל יופי.

קטמונים: הולילנד יותר מכוער ממה שזכרתי. איזה גועל נפש למי שגר בשכונה הכי עלובה בירושלים ועוד צריך לראות את ההולילנד הזה תקוע לו בנשמה.

קניון מלחה:

הייתי שם לאחרונה כשנולי היה בן שלושה חודשים והייתי בסוף חופשת הלידה. הכול השתנה שם ויש אפילו חדרי הנקה שלא היו כשנזקקתי להם.או והנה הפח שהקאתי לתוכו כשהייתי בתחילת ההיריון.  אבל לא הצפיפות. אבל כשהחברה מצוינת אז גם בילוי בקניון יכול להיות שווה מה גם שהוא הסתכם בשני מכנסיים וחולצה של "הילה" על חשבון הברון . איזה כיף להיות הילדה הקטנה של אמא שהיא מפנקת אותה בבגדים.