המקום של ג'וליאנה

בזמן שאכלתי

אתמול עברתי על כל התמונות של נולי כדי לארגן לסבתי את מתנת יום ההולדת שביקשה. המון תמונות של נולון. יום הולדתה חל קרוב לט"ו בשבט אבל למה להיות קטנוניים. זה היה כל כך מוזר לראות עד כמה נולי השתנה ועד כמה אני השתניתי.

הרגשתי שמנה במיוחד כשמצאתי את עצמי מתפעלת מכמה הייתי רזה שבוע אחרי הלידה. מתי הספקתי להעלות כעשרה קילו? איך זה קרה?

טוב, אני יודעת איך זה קרה. אני והטוליו שלי אכלנים לא קטנים ובעלי תאווה מיוחדת למתוק ולזלילות ואני מרגישה שבחודש האחרון אני מתירה כל רסן. אני מנסה ליזום הליכות עם חברות אבל כשמגיעים לרגע האמת בדרך כלל אני נסוגה מעייפות יתר או סתם רצון להתכרבל בבית. אז בהחלט הרווחתי את הישבן המכובד שלי ביושר.

מזמן החלטתי לא לקטר על המשקל שלי. זה אחד מהדברים הכי משעממים בעולם לדבר עליו ואני לא רוצה לשנוא את עצמי בפאזה העגולה יותר שלי ומצד שני אני מתחילה להזכר כמה היה כיף להיות רזה יותר וקלילה יותר. היה לי יותר מרץ ו... נראיתי פשוט יותר טוב. אף פעם לא הייתי שלד אבל היו לי יותר פנים.

ובכל זאת לעשות את הצעד ולהכניס את עצמי למסגרת או למשטר אכילה נכונה , לשים לעצמי גבולות ולהקשיב לגוף שלי... אני עוד לא שם, לצערי.