המקום של ג'וליאנה

טוב, אמנם לא עמדתי בהחלטה לכתוב על בסיס יומי בבלוג ועשיו אני משחררת שני פוסטים במכה. שלשול אחרי עצירות.

אתמול חלמתי חלום שגרם לי להתרגז בצורה כזאת שהלב שלי דופק. בחלום טוליו מספר לי דקה לפני הנסיעה שהוא מגויס לשישה שבועות. בכי היסטרי מצידי וכל זה רק בחלום.

איזו הקלה הייתה להתעורר אבל פיזית הגוף שלי היה עדיין בחלום. נסיעות מלחיצות אותי למרות שאני אוהבת לטייל.

ועכשיו אני בעיקר מדמיינת את נולי המסכן בוכה ורוצה אותנו. ברור לי שבשלב מסוים זה יקרה וזאת למרות שהוא יהיה מוקף אהבה. גם אני חוויתי כילדה את השברון לב הזה שבפרידה מההורים לשבוע. וזאת למרות שהייתי במקום הכי אוהב ובטוח ומוכר שיכול להיות.

אני כל הזמן אומרת לטוליו שהנסיעה הבאה תהיה עם נולי. הפרידה תהיה קשה לי. היא כבר קשה לי ואני בעיקר מדמיינת אסונות. אני אלופה בלדמיין אסונות.