יצא שהשבוע שלפני הנסיעה היה שבוע עמוס במיוחד באירועים ולמישהי שמגדירה את עצמה כבעל הפרעת קשב לא מאובחנת זה לא קל לתמרן . בסדר, תגידו שעושים רשימות ומסמנים וי אבל אני לא מצליחה לתמרן בין הרשימות הרבות.
קרה וקפצו עלי שתי עבודות לא צפויות, ככה בספונטני ואני לא אומרת לא לשום דבר שאני עושה כפרילנסרית כי אני יודעת עד כמה השוק לא יציב. הרגתי את עצמי אבל אני גאה לומר שסיימתי את השתיים ואני אוכל לצאת לטיול בראש פחות או יותר נקי.הייתי קוראת לזה ללכת ממש בניגוד לאופי שלי.
כל רגע שאני עם נולי ממלא אותי צורך להתמלא בו כדי שיהיו לי רגעי נולי בזיכרון כשאהיה רחוקה ממנו.הכנתי לו מכתב לכל יום והפתעה לכל יום וכן טבלה עם הימים בהם ניעדר והוא יוכל להדביק מדבקה על כל יום שעובר.
היו גם כמה שיחות הכנה בהן נולי שאל בהיגיון מסוים למה הוא לא בא איתנו אם אנחנו עושים כיף. אמרתי לטוליו שבפעם הבאה ניסע כולנו.
ועדיין צריכה לזכור מיליון פרטים ויש לי גם תור לרופא מחר בדקה התשעים לבדיקה שגרתית, והיום יום הולדת לבת של חברה.
רוצה לשבת כבר לצד טוליו במטוס ולדעת שכל הטירוף הזה מאחורי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
