המקום של ג'וליאנה

קצת הפתעתי את עצמי שלא כתבתי פוסטים מפורטים על הטיול הבאמת נהדר שלנו למזרח ספרד. אני הרי אחת שרצה לספר אבל כנראה שלפעמים כשנמצאים דווקא בתוך החוויה קצת קשה לצאת ממנה כדי לכתוב ולתאר.

היה מהנה מאד. היה מהנה לגלות את עצמנו כזוג בתוך כל היופי הזה של ים וירק. רוב הערים שביקרנו בהן היו ערים לחופו של ים או עיירות  קטנות  והרריות עם בתים לבנים ומבהיקים והכול פנה לים.

היה בזה משהו שונה ועם זאת מוכר. בכל זאת ספרד היא מדינה ים תיכונית ולכן הייתה הרבה צמחיה של אורן. התחושה שלי היא שולנסיה היא עיר יותר נינוחה ממדריד. האנשים בה לבושים בפשטות ורואים יותר משפחות עם ילדים קטנים במטרו. ובכלל התרשמתי מכמה מנהגים מתחשבים שלהם כמו לתת לנוסעים עם תינוקות לעלות ראשונים למטוס או שלטים שמיעדים מקומות מסוימים במטרו לזקנים נכים והורים עם תינוקות. הפרטים הקטנים תמיד מושכים אותי כשאני חווה מקום.

אני חושבת שאחת מהתגליות הנחמדות שלי היא לגלות שישראל היא מדינה לא פחות טובה מספרד ולפעמים אפילו עולה עליה בדברים קטנים (כמו חברת התעופה הלאומית, אל תטוסו באיבריה. יש להם מטוסים משונות החמישים וצוות דיילים אנטיפתי).

ביקרנו במוזיאו לאמנות מודרניתן. וכתמיד עשינו שופינג מטורף של ספרים בספרדית להוריו של טוליו ולטוליו עצמו והצלחתי להפתעתי לצאת עם רכוש גדול גם מהבחינה הזאת עם לא מעט בגדים חביבים זאת לאחת ביקורים מתסכלים בחנויות שגם  המידה הנכונה שלי היא לא המידה שם.

כנסיות, מבנים היסטוריים, גן בוטני של דקלים באלצ'ה, אליקנטה שיש לה מבצר יפהפה והיא מפורסמת בגלידות שלה (גלידת טורון מומלצת ביותר), השתכרות קלה מסנגריה, גוודלסט שהוא כפר קטנטן עם שמונה מוזיאונים אזוטריים אליהם לא נכנסנו (מוזיאון למלחיות ולפלפליות, לדוגמא) אבל יש להם עצים משונים שמפילים שבבי מוך שיוצר מראה חלומי.  וכמובן מתחם הקאק של קלטרווה בולנסיה שהוא מדהים מכל זווית ומכל בחינה. אסתטיקה אדריכלית במיטבה. בנידורם שהיא עיירת נופש שנופשים בה כמעט רק זקנים מה שיוצר מראה הזוי של אלפי זקנים צלויים נטולי חולצה . מקום די משעמם אבל זה הקטע של העיירה. מצד שני זה נחמד לראות זקנים שיודעים ליהנות מהחיים. וזה גם קצת נותן תחושה של סרט בדיוני בו אוכלוסיה שנחשבת די חלשה היא השולטת. כנראה שבאמת זקנים אל חייבים להיות אוכלוסיה חלשה. סיכמתי עם טוליו שבעוד ארבעים שנה נחזור לשם.

פשטנו על חנויות הצעצועים וקנינו המון. חוץ מזה תקשרנו בסקייפ עם נולי וכך ראינו שהוא בסדר. הוא אמנם חטף וירוס בימים הראשונים שהיינו בספרד אבל זה עבר והשיחות איתו היו כיף גדול.

את כל הישראלים פגשנו רק בתור לעליה למטוס. עד אז שמענו רק ספרדית  וולנסיאנית שהיא דומה לספרדית ודי מובנת.

חזרנו שזופים מרוצים ועייפים עם משקל יתר של מזוודות שגרם לנו להתארנות זריזה בשדה התעופה.לא כל כך קל לחזור לשגרה אבל כמויות הממתקים שהבאנו והתמונות מפצים במשהו.

זהו, מתחילים מחדש.