הים תפס מקום נכבד בזיכרונות הילדות שלי. אני זוכרת את הנסיעות הבאמת ארוכות מירושלים לים ואת השמחה הגדולה כשהים היה נגלה מהחלון של המכונית. אני זוכרת את טעמם של הצ'יפסים הקרים והמלוחים שהיינו אוכלים ואת הריח הנהדר הזה של הים.
ואז התחתנתי עם טוליו שפשוט לא מתחבר לקטע. החול מפריע לו, הרחצה בים לא מדברת אליו והוא פשוט לא מתלהב מהרעיון.
אבל הוא נשוי לאוהבת ים כמוני ולכן השבוע אמרתי כבר ביום שלישי שהשבת ניסע לים. התארגנתי לוגיסטית כמו שלא עשיתי מעולם עם רשימה מפורטת, הכנתי תירס ואבטיח והמון צעצועים ונסענו לים.
הים היה משמח, מזג האוויר היה נעים אבל אז גיליתי שנולי עדיין פוחד מהים ולא מוכן להיכנס. ימות העולם הוא לא נכנס. נולי עקשן ואמא עקשנית שמנסה להכריח אותו בכל מיני דרכים אחרי שהשכנועים לא עבדו ובסוף שני הגברים שלי בנו ארמונות בחול ואני הגחתי לטבילות קצרות. היה כיף אבל לא כמו שרציתי.
נולי סיכם את החוויה:" היה קצת כיף וקצת לא. " היה כיף לשחק בחול ולאסוף צדפים לא היה כיף להיכנס לים כי הגלים באו אלי".
אני מקווה שאצליח לשכנע את משפחתי ללכת לים עוד ועוד ואולי פעם נולי גם יסכים לתת לגלים לדגדג אותו. אני מתה שזה יקרה ולו כדי שהים יהיה חלק מזיכרונות הילדות הנעימים שלו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
