המקום של ג'וליאנה

הכרזתי על יום ללא קיטורים ואני כבר מתחילה להרגיש עקצוצים בגוף... האם אצליח?

אתמול היינו ב"בית חלומותי"(תזכורת: אמרנו בלי קיטורים!). ישבנו עם שקית צ'יפס ופתאום ניגש אלינו ילד זר ולקח מהשקית. לקח לי כמה שניות להבין שזה ילד עם פיגור שכלי כלשהו אבל מה שמוזר שעד שהבנתי את זה זה נראה לי טבעי במוזרותו. האם באמת אנחנו נחשפים יותר לשונות וזה גורם לנו להבין יותר בלי שיסבירו לנו? לדעתי בתקופה שהייתי ילדה זה היה אחר. אולי היו פחות חריגים במרחב הציבורי. כך או כך זה מבורך בעיני.

אחר כך פגשנו בו שוב בוכה בכי קורע לב מלווה במטפלת שלו. היום נולי אמר לי שהיה שם ילד שאיבד את אבא ואמא שלו. השארנו את זה כך. נולי גם נזכר בפעם שהוא הלך לנו לאיבוד וטוליו מצא אותו ואז אמר משהו מפחיד. אם אני אלך לאיבוד אני אלך הביתה בלי אבא ואמא. נותר רק לקוות שהוא לא ילך לאיבוד ומצד שני הוא כל כך פחדן שאני לא מאמינה שהוא יעז.

אתמול עשיתי מג'דרה נפלאה עם הרבה בצל . זה מדהים כמה מאכל פשוט וזול יכול להיות טעים.

קניתי את הספלים לגננות אבל לא הייתי מסוגלת לבחור להן גם קרם ידיים. אחר כך ראיתי שהיו יפים וזולים בחצי המחיר אבל לא נורא.

מזמן לא הסתפרתי. כל כך בא לי להסתפר ובקרוב חתונה של בת דודתי (האחרונה שמתחתנת מהדור שלנו-צעירה ממני ב 10 שנים ועדיין אני מחשיבה אותה הדור שלי).