המקום של ג'וליאנה

פוסט ארוווך ירד לטמיון. מרדדדד!

עכשיו אני אנסה לכתוב את זה בכמה משפטים.

שוכחת דברים, מאבדת דברים, כמעט ביטלתי את כרטיס האשראי בגלל זה אבל מצאתי אותו בסוף. איף.

אני נהנית מכל רגע מהחדש של סייד קשוע שרק עצלות מונעת ממני מלקשר אליו אבל כולם יודעים למה הכוונה.

סייד קשוע ניהל את חיו באותם מקומות שהיו לי בית שני. עד כדי כך שאני בטוחה שהייתהחפיפה בינינו רק שאז לא ידעתי איך הוא נראה. מצמרר בצורה מענגת לדעת שסייד ישב אצל עובד בקפה מודוס. אימצתי את הקפה הזה מתחילתו בזכות הקפה המשובח ועובד שמנהל שיחות עם הלקוחות. הוא היה קורא לי חברה ואני הרגשתי כמו בקיבוץ עירוני. הרבה קפה בטעם קוקוס שתיתי שם וגם הבורקס שלו נפלא . למעשה רק שם אני אוכלת בורקס.

לעלמה זוהר הייתה היסטוריה של נבירה בארגזים של פיקדילי בקומה השנייה. פיקדילי הייתה הפלט שלי מהרעות חולות של גיל ההתבגרות והמחשבה שעלמה זוהר הייתה חברתי לנבירה מאד מוצאת חן בעיני. שתינו מתולתלות. שני דברים משותפים. הו!

ברחתי מחובות היום לסידורים כיפיים וספונטניים שכללו  את ניקוב האוזניים (ניקוב מחודש שלהן למעשה), תספורת אצל חיים הספר. שנים לא הסתפרתי אצלו ונזכרתי כמה הוא יצירתי וכיפי. אז עכשיו אני קצת מושדרגת. שמנה אבל עם תספורת טובה (שילה לוין, מישהו זוכר?)

וחוץ מזה ביקרתי בריינבו ג'יפסי שהיא חנות צבעונית ומקסימה עם בגדים מחבקים ומשוחררים מבדים נעימים. הבונוס הגדול הוא מוכרות מדהימות. יפהפיות שאנטי שעוזרות, ממליצות מחפשות ומלבישות (הבגדים שדורשים קשירות בעייתיים למאותגרות כמוני).