המקום של ג'וליאנה

אני אוהבת לגלות צדדים שלי בטוליו. לפני כמה ימים השכן שלנו  עבר דירה. הוא הוציא ארגזים על גבי ארגזים של ספרים וכל פעם שהוצאנו את האף דחף לנו ארגז. אותי זה עצבן כי אני עובדת על שמירת מרחב המחיה שלנו (מה גם שחלק מהספרים היו מוזרים עד מבוכה למשל ספר סגולות שכלל דברים כמו רחם של ארנבת), טוליו לעומת זאת הצליח למצוא אוצרות כמו מילון אבן שושן. טוליו כל כך התלהב מזה שהרגשתי פתאום שאנחנו מחליפים תפקידים. הוא מאמץ ספרים ואני משלחת אותם. את המילונים כמובן השארנו אבל היה משהו משמח בהיפוך התפקידים הזה.

אחר כך  גם אני מצאתי כמה ספרים לאימוץ: אנטיגונה (תרגום של אהרן שבתאי) ואנה קרנינה שמעולם לא קראתי אבל הרגשתי אשמה להעביר הלאה וכן את שלך סנדרו של צבי ינאי שהרבה מדברים עליו.

עם השאר נמצא כבר מה לעשות.

הרגשתי שהיה בארגז הזה סיפור שלם (השכן חוזר בתשובה ומכאן האקלקטיות).