המקום של ג'וליאנה

כשאחותי התחתנה הייתי בת 19 עם מודעות אופנתית מביכה למדי. אפשר להגיד שהתלבשתי שלא בהתאם לגילי, הייתי דתיה ואלה היו תחילת שנות ה 90 מה שאומר שהשפעתן המזיקה של שנות השמונים עדיין נכחה ובגדול.

התעקשתי על שמלה שחורה וחשבתי שזה מרדני במיוחד ללכת על המראה הגותי האפל (יותר דומה למראה  הנערה במחופשת לדודה שלא ידעה לנצל את נתוניה הטבעיים). אמא שלי התנגדה לשחור המדכא הזה אבל זה היה בעיני בונוס.

הרבה שנים עברו מאז ואני מגלה שהשחור הזה  הפך להיות התגלמות הבנליות וכך מצאתי את עצמי בוחרת צבעים בהירים עליזים ומחמיאים.

היום בת דודתי החמודה מתחתנת. אני זוכרת אותה כתינוקת (זהו קיבעתי את מעמדי הרשמי כדודה) ולשמחתי הפעם מצאתי בקלות שמלה לאירוע דווקא בולנסיה. אלגנטית, מחמיאה אבל קלילה, צנועה אבל לא כזאת שגורמת לי להרגיש בתחפושת ו...שחורה. קניתי אותה בסוף עונה ולאחר שהיינו רגל אחת בחוץ שמעתי שהייתה לשמלה גם גרסה סגולה. הייתה פעם.

ואנחנו היינו מרחק שעות מהזמן שהיינו צריכים לנסוע לשדה התעופה וכוחות אין וכך נשארתי עם השחורה.

אז היום אני אופיע בשמלה שחורה נאה ועדכנית ואני כל הזמן חושבת כמה נחמד היה לו הייתה סגולה.

אני צריכה ללמוד לקבל אותה כמו שהיא.