המקום של ג'וליאנה

קראתי פוסט יפהפה של שאול אמסטרדמסקי על ההתרגשות ההורית הזאת של לשלוח את הילד לבית הספר.

אני עוד נמצאת בתחושת ההקלה המסוימת הזאת שמביא איתו ה1 בספטמבר ובכל זאת כשנפרדתי מנולי (לשעה אחת!) הרגשתי דמעה קטנה. כבר לא חרדה כמו לפני שנה ושנתיים אבל בכל זאת מתרגשת.

צוות הגן של נולי נראה נחמד. הגן גדול ומלא בפינות משחק והתחושה הכללית היא שלפחות חלק מהדברים הוא יאהב.

נולי פולי המתוק שלי אני אוהבת אותך ורוצה שיהיה לך טוב ושתלמד להישאר נאמן לעצמך. שתמצא חברים ושהגננת שלך תמצא חן בעינך. שאני אדע להיות שם בשבילך כשאתה צריך ומצד שני שאדע לתת לך גם את המרחב לצמוח.

הלוואי הלוואי הלוואי