המקום של ג'וליאנה

לקחת את הרגליים ולנסוע לספרד (כן, שוב) ולראות הופעה של דייגו אל סיגאלה  מהפוסט הקודם וכל החבר'ה. לשתות קאווה, לחרוש את העיר (לא משנה לי איפה) ופשוט לטייל ולטייל ולהכיר אנשים חדשים ולחיות.

ובמציאות אני על סף התמוטטות עצבים עושה אךת כל מה שאני שונאת לעשות כדי לסחוב את הישורת האחרונה עד שטוליו שלי יחזור ואז אוכל להגשים חלקית את החלום (לשים מוסיקה באמפי שלי ולחרוש את מודיעין בהליכה). סרוטונין זה מה שאני צריכה והרבה ממנו.

קצת דוגמיות: