בערבים אני מתפצלת לכמה דמויות קטנות: היעילה שרוצה להספיק ולשמור על השגרה המוכרת והמנחמת, מפזרת החום והשמחה בבית שמנסה לעצור מדי פעם ולא להיות כל כך טרודה, זאת שרוצה את היחד המשפחתי וזו שרוצה את השקט והלבד.
והכי אני אוהבת את הרגע הזה בו נולי לבוש בפיג'מה שוכב במיטה, אני שוכבת לצידו ואנחנו מדברים, אני מקריאה סיפור ואני יודעת שעכשיו זה הזמן שלנו ועוד מעט יהיה זמן שלנו אחר עם טוליו וגם זמן שלי.
אני יוצאת עם חברה להליכות, שתינו צמאות להתאווררות הזאת ואני נהנית להרגיש שאני מהירה ובכל זאת מצליחה לדבר. תחושה שדפקתי את השיטה והצלחתי גם לצבור אנרגיה, גם למלא חובה לגוף וגם לנהל חיי חברה.
המלצות ערב:
דמיון מודרך: לנולי יש הרבה חלומות על מפלצות ובדמיון המודרך יש לנו מרחב יצירתי לעודד את המוח שלו לחשוב על הדברים שהוא אוהב. הוא אוהב למשל משאית זבל :P
אז תיארתי לו אותו נוסע במשאית ומרים פחי זבל ואז הוא אמר, ואז באה מפלצת ואני דורס אותה.
המסקנה שלי מכל זה שלילדים יש את העולם הקטן והאפלולי שלהם אותו אנחנו נוטים להדחיק אבל הוא קיים.
תה חם מול הטלוויזיה.
גירודים בגב, בילוי זוגי מהנה.
למצוא זמן זוגי לראות סדרות ששנינו אוהבים בדיוידי.
סעודה אצל המלכה/ רותו מודן. ספר אנרכיסטי שמזכיר לכולנו כמה כיף להיות ילדים ולאכול בידיים. נולי אהב במיוחד את הקטע שהמלכה שותה קטשופ ישר מהבקבוק. אני פתרתי לו את הדיסוננס בין ערכי הנימוס שאנחנו מנסים להקנות לו לכיפיות שבאכילה בידיים כך: "כשמלכת אנגליה תזמין אותך לארוחה חגיגית תוכל לאכול בידיים. "
לפני השינה אני גם מוצאת זמן לקרוא. למעשה אני נהנית יותר להירדם על ספר מאשר מול הטלוויזיה אבל אני מדברת על איזור זמן אחר לגמרי.
אני אמנם לא מספיקה כלום ע"פ ההרגשה שלי אבל בכל זאת ערב זה זמן טוב לי. הבוקר זה סיפור אחר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
