ממשיכה את ההתחייבות שלי לעצמי לכתוב כל יום.
אתמול היה ולנטיין, לא מאמינה בקטע הזה של רומנטיקה פלסטיקית, אבל גאה לספר שהצלחתי לעשות משהו טוב לזוגיות.
חשבתי על זה כבר הרבה זמן, על הבעיה שיש לי להבין את הצרכים של בן זוגי ועל הקשיים שאני מבלי דעת מערימה עליו.
ולפני כמה ימים החלטתי ביני לבין עצמי שאני משנה גישה. אני מנסה להקשיב לצרכים שלו ולראות מה אני יכולה לעשות כדי להקל עליו.
אתמול הצלחתי בזה אחרי הרבה כישלונות. הצלחתי להקשיב, הצלחתי לא להתלונן, הצלחתי לראות מעבר לקושי שלי עצמי.
והרגשתי שזה חוזר אלי. הרגשתי שהוא יותר קשוב אלי. הרגשתי שערוץ התקשורת שיש בינינו עובר ניקיון.
וחשבתי על כמה חשוב להביע צרכים בצורה ברורה ומדויקת וכמה חשוב להקשיב לצרכים של בן הזוג.
מדהים כמה אנחנו מתאמצים להיות טובים לאנשים שרחוקים איתנו וכמה אנחנו שוכחים להיות טובים לגרעין הקרוב לנו ולנו עצמנו.