המקום של ג'וליאנה

מודה, לא חשבתי שאכנס להילוך כל כך גבוה בהתכוננות לעוזרת.

עשיתי בשעות האחרונות דילול מסיבי בצעצועי הנולי. זה כמו להיפרד מתקופה אבל בכל זאת נהניתי קשות להיפטר מצעצועי הענק גוזלי המקום האלה.

קצת התייעצתי עם נולי וקצת עשיתי לבד.

התוצאה-פתאום יש מקום לדברים. פתאום יש אוויר לנשום. פתאום יש המון שקיות בכניסה. חלקן זבל וחלקן צעצועים שאני מפנטזת שיבואו פועל זבל עם ילד בגיל המתאים שישמח מאד לקבל אותם.

בכלל נושא האגירה שמא ומה אם כל כך טבוע  אצלי שממש קשה לי לעשות  מבצעים כאלה. אני באה ממשפחה של חבל לזרוק. אני מזכירה לעצמי שיש יותר סיכוי שאסבול מחנק בגלל עודף החפצים והשקעת אנרגיה מיותרת מאשר מהיעדר חפץ כזה או אחר.

אני מקווה שהסדר הזה גם יעזור לנולי להיות יותר ממוקד, לדעת איפה כל דבר נמצא, אולי אפילו יהיה לו חשק ליצור כששולחן היצירה שלו מסודר. לי זה יעשה חשק לעשות איתו דברים.

אל תדאגו לילד, נשארו לו ארבעה ארגזי צעצועים עמוסים ועאבל פתאום הוא יכול לראות מה יש לו.

אני מקווה שמחר אמצא כוחות להתארגן על עוד פינות מעצבנות בבית. זה שיחרר לי קטע תפוס במוח.