המקום של ג'וליאנה

לא כותבת ולא מגיבה. מרגישה כמדי שנה את הכובד המסוים הזה של חג פורים. הייתי רוצה להיות קלילה יותר סביב החג הזה במיודח שיש לי ילד.

הלכנו לעדלאידע שהייתה יפה מאד (הנושא שלה היה פרחים) אבל היה גם הדוחק הרגיל ואי הנוחות הרגילה וסיימנו אותה ממש עייפים עם ילד לא הכי מרוצה.

כנראה שיש משהו שאנחנו עושים לא בסדר .

חוץ מזה יזמתי פרויקט משלוחי מנות. בשנים הקודמות נתתי רק להורים ולסבים שלי (הם היחידים שממש ביקרנו אותם בחג) השנה הוספתי חמים (יצא שהם ישמרו על נולי מחר כדי שאוכל לעבוד אז זה מתבקש וגם לאחי ולאחותי. השוס של המשלוחים היה קופסאות מדליקות ביותר שמצאתי ב"הכול בדולר" וההחלטה שרוב הדברים יהיו תוצרת בית.

ההורים והסבים שלי שומרי כשרות. יש לי מספר מועט של כלים כשרים בבית אבל יש סיר אחד אז הגעתי למסקנה שאפשר להכין פאדג' וטראפלס. לחמים שלי אני אופה גם עוגיות וגם לאחי כי הם לא שומרי כשרות.

בקיצור המקרר מלא בקופסאות קטנות עם ריבועי שוקולד  (שהוכנו לפני יומיים וסיר מלא בעיסת שוקולד לטראפלס ואת העוגיות אכין מחר.

חוץ מזה המרפאה בעיסוק כנראה מפטרת אותנו. היא קוראת לזה הפסקה ואני עדיין מחכה לשיחה ממנה בה היא תסביר לי מאיפה זה נחת פתאום.

(אם כי אני מנחשת שזה קשור לחוסר אנרגיה של נולי בפגישות האחרונות. פשוט נמאס לו ואולי ההתקדמות איטית, אוליז ה גם קשור לכך שאנחנו לא עובדים איתו בבית חוסר המשמעת שלי ושל נולי מתסכל אותי).

חוץ מזה גם בענייני שמירה על משקל אני הולכת מדחי אל דחי.

כנראה שזה ככה בחודש שלפני יום ההולדת .

אגב זה החודש בו התחלתי את הכתיבה בבלוג. מרס 2006. הבלוג הזה קיים כבר שש שנים.