המקום של ג'וליאנה

היום התחפשתי לאמא חסרת מחויבויות הוריות (לזמן קצר). את אחר הצהריים שלי ביליתי בהסתובבות מענגת בשוק מחנה יהודה.ובקניית דברי מותרות קטנים ומשמחים כמו זיתים משובחים ולחם טוב. הייתה אווירה פורימית עליזה עם להקה שניגנה בשוק הפתוח שפשוט אמרה לגוף הכבד שלי עם הסל הלא קל לזוז. והעגבניות היו מאד אדומות והסמטאות גילו לי כל מיני דברים חדשים. המון בתי קפה קטנטנים ובית קפה אחד כמו פעם בו יושבים דברים ומשחקים שש בש בריכוז.

יש לי שני מוכרי תבלינים חביבים בשוק. מאחד  מקבלים ארוחת צהרים של קינואה מתובלת  אותה הוא שיווק לי במומחיות וכשחשבתי שדי לי הוסיף לי טעימה מהתערובת הפרסית לאורז (ממכרת בטירוף). הנדיבות המחוייכת הזאת. המוכר השני פשוט אדם עם פה מחייך ועיניים  מחייכות וילד קטן שבפעם הקודמת הוא ואשתו חיפשו לו מטפלת ועכשיו הילד כבר בטח בכיתה א'. "החלפת משקפיים" אמרתי לו והוא חייך אלי חיוך מופתע ואמר שאני היחידה ששמה לב לכך. אמרתי לו שזכרתי את הירוק היפה בצד המשקפיים שלו . מסתבר שהוא החליף למסגרת זהה. כך או כך שנינו יצאנו במצב רוח טוב ואני גם עם שקית אורגנו כי שאר הכסף לתבלינים הוצאתי אצל השני. בפעם הבאה אשנה את כיוון הסבב.

מיץ אצל עוזי אלי הידוע. פומלית ואתרוגים (יש אתרוג ברוב המיצים שלו).הפעם עוזי אלי היה בכבודו ובעצמו. מחופש בקטנה. "המיץ הפעם קצת שונה, טעים יותר" אמרתי לו והוא אמר לי שאני מוכרת לו. מפה בטח שמפה רק מזמן לא הייתי. פעם הייתה לי שגרת שוק והיום כבר לא.

ממשיכה לשוטט בחנות טבע. יש להם מנדרינות מיובשות ופומלות מיובשות ולימונים מיובשים ואני לוקחת קצת מכל דבר ומוסיפה מרציפן כדי שאוכל לשלם באשראי. המוכר מקטר על בתו שעסוקה בלתכנן את מסיבת פורים במקום לעזור לו בחנות. מחייכת בהבנה מזויפת כי הבן שלי עוד לא מארגן מסיבות.

מדברת עם גיסתי בסלולרי. משברון קטן, הילדון לא רוצה לקניון כמו שתכננה חמותי (כי יש שם אירועי פורים) ולא לפארק אלא לרבוץ מול הטלוויזיה. אני נותנת לה היתר לזרום איתו ולהשאיר לי את החינוכיות . תעשו מה שקל לכם ולו. זה בסדר. טוב, הוא לאחרונה רואה המון טלוויזיה וגם סרט אחד ראינו יחד (רנגו, מתאים יותר למבוגרים. חינני בדרכו המעוותת אין כמעט סרט שמתאים נטו לילדים. מרגיז קצת) אבל גם קניון הוא לא כזו אלטרנטיבה חינוכית. מבינה את חמותי שרצתה לתת לו אווירת חג.

הילד מתפטם בממתקי המשלוח מנות ואחר כך מתחרפן מעודף הסוכר אבל טוליו הפעם הוא זה שמשלם את המחיר. אני מחכה להם בבית ומקבלת נולון ישן בבגדיו (אם כי השיניים צוחצחו לו). למרות החופש המשכר קצת מאכזב לדעת שביליתי כל כך מעט זמן עם הילד שלי.

טוב, מחר אבלה איתו המווון זמן. מקווה שאהיה קלילה וכיפית מה שישפיע אוטומטית על ההתנהגות שלו.