המקום של ג'וליאנה

גשם טרופי של אפריל. אנחנו בבית לבושים בבגדי הקיץ שלנו. הגשם הזה מזכיר לי את היום ההוא בוולנסיה בו התכחשנו לתחזית והלכנו לטייל בCAC  ולאורך  פארק הטוריה. בהתחלה היה מזג אוויר ממש נעים ואפילו נחנו שם באחד מגני הטוריה והתסכלנו על הציפורים בשמיים עפות מעל המתחם האדריכלי המפואר ואז נפלה עלינו טיפה שמנה אחת. אחר כך עוד טיפה ועוד אחת. זה הסתיים בריצה מטורפת של שנינו רטובים עד העצמות.

אני אוהבת גשמי הפתעה כאלה.

הגשם החזיר אותי גם לברזיל. שם גשם קיצי הוא עניין שבשגרה. החיים עוצרים וכולם מצופפים תחת גגות ובתחנת מטרו. גשמים מאד חזקים ומהירים שמשאירים לחות כבדה וריח של גשם.אז הייתי לבד ופשוט התבוננתי באנשים הרבים שהתגודדו כמוני תחת הגג. גם צילמתי אותם.

ועכשיו אנחנו בפנים בבית היבש מסתכלים על כל הסערה הזאת מהחלון במין התפעלות מהמופעים שהטבע מארגן לנו מדי פעם.

התחתנו בחורף, אז דווקא פחדנו מהגשם. אמנם זו הייתה חתונה זעירה במסעדה אבל החופה הייתה בחוץ וגם כל הפרחים בגינה של המסעדה שלצידם הצטלמנו ועשינו פוזות רומנטיות. הגשם ריחם אלינו והגיח בטפטופים קלים בלבד.

המרפסת שלי מתעוררת לחיים. הריחן פורח ומשגשג ואפילו הצמח המטפס שסבתי קוראת לו "בת שבע היפה" מצמיח פרחים למרות שהעלים שלו דהו לירוק בהיר מת. עוד הפתעה קטנה היא הפרזיה שסוף סוף נזגרה לפרוח בפרחים צהובים. והגרניום כרגיל עושה את שלו.

הפריחה הזאת מזכירה לי שיש תקווה. שהמקום הקצת מוזנח וללא שימוש יהפוך לפינה המועדפת עלינו בבית.