המקום של ג'וליאנה

המתמטיקה בשבילי היא סוג של סמל. אפשר להגיד שהמספרים ואני לא חברים טובים. זה קצת מוזר בהתחשב בעובדה שמדובר במערכת עם חוקים מאד ברורים כך שמדובר יותר במחסום פסיכולוגי של שנים. למרות המחסום שיבצו אותי בהקבצה א'. עד היום לא ברור לי מה עבר להם בראש אבל נראיתי חכמה.

כל תקופת היסודי הוצאתי ציונים מרהיבים בקטנותם ובכלל חייתי בהדחקה גדולה סביב הנושא עד שהלכתי למורה פרטית שבאמת הייתה ממש טובה והצלחתי להבין יותר טוב חומר של שנה שלמה בחודש.

את הבגרות במתמטיקה צלחתי למרות שהיו כמה דברים שפעלו נגדי. החבר הראשון שלי היה אמנם מאד חזק במתמטיקה ואפילו ישב איתי על החומר אבל רצה הגורל ונפרדנו יומיים לפני הבגרות. יום לפני הבגרות הוא בכל זאת פתר איתי ועם הידידה שלו מבחנים לדוגמא (כן, אחרי שנפרדנו)אבל אותו מפגש בעיקר עשה לי רע עוד יותר ואת הבגרות עשיתי עם מסך דמעות. איכשהו דווקא העולם המסודר של המתמטיקה עזר לי קצת עם הבלגן שלי בראש והצלחתי בכל זאת לקבל ציון סביר פלוס (תהרגו אותי, אני לא זוכרת מהו).

עדיין יש לי מחסום מסוים שקשור למספרים. כשאני יושבת עם חברותי בבית הקפה אנחנו מעבירות אוטומטית את החשבון לחברתינו רואת החשבון והיא אומרת   מה כל אחת אמורה לשלם. את המבחן בסטטיסטיקה באוניברסיטה עברתי במועד גימל "על הקשקש" והחיים בכל זאת יפים יותר ללא הצורך ללמוד מתמטיקה.

לשמחתי טוליו הוא המוח בכל מה שנוגע לתחום זה וברור לי כבר מי ישב עם נולון על השיעורים במתמטיקה.