המקום של ג'וליאנה

סיפור קטן על עוגת יום הולדת וקבלה עצמית

נולי חוגג יום הולדת בגן עם עוד ילדה (ככה נהוג אצלם, מטעמי חיסכון וכן, זה חוסך) והתבקשתי להכין עוגת יום הולדת. הכנתי עוגת שוקולד פשוטה וציפיתי אותה בקרם לבן כמו שנולי אוהב. קישטתי בדובדבנים מסוכרים ובאותיות סוכר (קנויות... כמובן שקנויות) . נולי נתן מבט אחד בעוגה ואמר לי שהעוגה די יפה.

טוב, התגובה האוטומטית הייתה עלבון קל מהפרגון המסוייג משהו ואז מישהי  אחרת דיברה מגרוני: אמרתי לו:" נולי, עשיתי הכי טוב שאני יכולה. "

וזהו, אפילו עוגת המיקי מאוס  המושקעת להתפלץ שאפתה האמא השנייה לא הצליחה לדכדך אותי. אני מצטיינת בדברים אחרים (נניח) אבל לא בעוגות יום הולדת וזה מה שנולי הגריל לעצמו בהגרלת האימהות.

עוד משהו שההורות שלי מוציאה ממני:

יש לי בלגן בראש (אני נהנית להגיד שיש לי הפרעת קשב לא מאובחנת), בלימודיי האקדמיים הייתה לי נטייה לדחות הכול לרגע האחרון.ואני רואה את העובדה שיש לי שני תארים בגדר נס. כשהפכתי לאם אחד מהחששות הגדולים שלי היה שאני לא אצליח להתארגן כי ההורות דורשת כישורי התארגנות ברמה אחרת לגמרי. אני גאה לומר שמצאתי פתרון לזה. בשנייה שמתקבלת הודעה מהגן אני דואגת לכל מה שצריך להביא גם אם מדובר בשבועות מראש. אני מרגישה שזו מלחמה תמידית במשהו מאד מובנה באופי שלי אבל אני מרגישה שאני ברוב המקרים בצד המנצח. אז שכחתי לרשום את הילד לצהרון בשנה הבאה אבל בזכות האובססיה שלי לבדוק כל דבר חמש פעמים גיליתי את זה בזמן.

חיימק'ה שלי

לנולי הייתה מסיבת סיום בגן. בריקודים שמתי לב שהוא כל הזמן מתבונן הצידה לראות את התנועות של הילדים האחרים. היו לו גם שני מקרי "חיימק'ה שלי" (זה שפונה לשמאל כשכולם פונים לימין)  אבל הוא עמד בזה בגבורה. וחשבתי לעצמי שאני הייתי בדיוק ככה. למעשה עד היום אני מסתכלת על אימהות אחרות כדי ללמוד מה עושים במקרים שונים. השיטה עובדת לא רע בעיקר אם יודעים שיש דברים שמותר ורצוי לעשות  באופן שמתאים לנו גם אם הוא שונה.

אימהות אלפא

כמו שיש "זכרי אלפא" יש גם "אימהות אלפא" הידועות גם כאימהות המושלמות (לעזאזל איתן) יש כמה כאלה בגן ואחת מהן היא גם באופן בלתי מפתיע האמא של זכר האלפא של הגן. היא גם נחמדה מאד אבל לבן שלה יש אופי על גבול המרושע (זה נוראי להגיד את זה על ילד). שמעתי אותו במסיבת הסיום אומר לאמא אחת שאף אחד לא אוהב את הבת שלה כי היא מתבכיינת (ואז, בתזמון מושלם הבת פרצה בבכי מהקצה השני של החדר), אחר כך הוא אמר משהו מעליב גם לילדה אחרת בגן ליד אמא שלה. וגם נולי סיפר לי על עלבונות מצידו. אני יכולה רק להגיד שזו הקלה גדולה שהוא לא ממשיך באותו גן.