המקום של ג'וליאנה

ביום ראשון שעבר הלכתי עם שתי חברותי היקרות לסרט הערת שוליים. קודם כל ברשותכם אתייחס לעובדה הכמעט ניסית שהצלחתי לצאת עם שתי אימהות לילדים קטנים בערב של יום רגיל בשבוע. התחושה הכללית הייתה מרוממת נפש כמו הברזה מבית ספר.

וכעת לסרט עצמו. אני מנסה לחשוב מה היו הדברים שהכי דיברו אלי בסרט:

העולם שמתואר בסרט הוא עולם שחייתי בו מאז ילדותי. לא מעט מבני משפחתי קהרובה הם אנשים של מילים שחווים את הטקסט בעוצמה אינטנסיבית בהרבה מהאדם הרגיל. האוניברסיטה הייתה ביתי השני עוד מילדות . הירושלמיות, והניואנסים בחלק מהדמויות היו כל כך מוכרים לי.

הקסים אותי שסידר הצליח ליצור סרט שעוסק בעולם כל כך ספציפי  ולא מוכר ויש שיאמרו שולי ובכל זאת לדבר לכל כך הרבה אנשים. המשחק היה מדהים. השחקנים הצליחו לצאת מהטייפ קסטינג הרגיל שלהם וליצור דמויות מורכבות ואמינות. הסרט הצליח להיות גם קליל וגם כבד וללהטט בין שני הקטבים האלה במיומנות מפתיעה.

נהננו מכל רגע. הסוף היה קצת קטוע אבל הוא התאים לקו העלילתי המאד צנוע.

על הסרט הזה יש לי כמה דברים להגיד:

קודם כל למפיצים: לא יכולתם לחשוב על שם יותר מטומטם! במקור ,Animals United

הסרט די מהנה. יש בו לא מעט מהשטיקים הרגילים שאמורים למשוך ילדים אבל החיות סימפטיות.  ומצד שני הוא נורא מטיפני. בני האדם יוצאים בו ממש אבל ממש רע והמסר האקולוגי על בני האדם שמחסלים את כדור הארץ לא בדיוק עובר לילדים. אהבתי שם את שני הצבים שהם למעשה זוג קשישים מאוהב. אני מתה על הזוגות האלה.

הספר של אריך קסטנר הרבה יותר שווה. התרגומים שלו קצת עתיקים אבל זה גם חלק מהקסם שלהם. אני מאד מקווה שנולי יגלה גם כן את הקסם בגיל המתאים.

הוא אגב לא נפל מהסרט אבל זה אל אומר כלום. יש סרטים שהוא מתאהב בהם אחרי כמה צפיות.

צפינו גם בריו לאחרונה וזה סרט מהנה מאד (שטב התנגשות בין חובבי חיות לציידים רודפי בצע). יש לו קצב  דמויות מלאות הומור , האנימציה משובחת ומלאה פרטים וגם המוסיקה כצפוי נהדרת.

אבל זה בסדר, יש לנו כל כך הרבה שבתות חמות שלדעתי בסוף נראה כמעט כל סרט ילדים שיצא. אנחנו משתגעים מלהישאר בבית כל היום.