התחלתי את הבוקר בעייפות גדולה אבל איכשהו טיפס עלי הלך רוח משועשע שגרם לי לקחת דברים בקלות. אני לא יודעת מאיפה זה בא אבל אפילו הגילוי שבטעות שידרגו לי את המחשב בעבודה בלי לגבות כלום גרם לי למין תחושת קלילות כזאת.הכול נמחק, יופי. אז מה? גם דברים טובים נמחקו אבל גם המון תיקיות מיותרות ולא רלוונטיות.
אולי זו הזדמנות להתחיל מהתחלה עם תיקיות קבצים מסודרות. אולי במקום הפרויקט שנמחק אני אצליח לעשות משהו טוב יותר.
אני כבר יומיים בלי מחשב בעבודה , ממיינת ניירות ומסדרת ומארגנת וזורקת המון. וכל כך נהנית מזה. העבודה במקום לעצבן אותי נותנת לי אנרגיות חדשות.
ואולי אני יכולה ללמוד מזה שאפשר גם אחרת. שאפשר למחוק דפוסים מעצבנים ולהתחיל מחדש.
דפוס אחד שאני מרגישה רוב הזמן שהוא נמחק הוא ההתעצבנות לפני נסיעות של טוליו. אני כבר אומרת לעצמי שאני יודעת שאני אסתדר כי תמיד אפשר להסתדר ואפשר גם לקצר תהליכים ולקנות שירותים בכסף ולא תמיד לחפש את הדרך הארוכה והמתישה של ההתקמבנות.אני מתכוונת לחפש דרכים יצירתיות וקלות יותר. אני מתכוונת לבלות ערבים נעימים עם עצמי בבית כשנולי ישן. אני מתכוונת גם לבלות עם נולי ולהיות קשובה לו.
צפויים לי שבועיים של חזרה לרווקות, של התנסות זמנית כאם חד הורית (תמיד טוב לטעום מחיים אחרים ובעיקר קשים משלך רק כדי לחזור לחיים שלך ולהרגיש מפונקת) ויש גם את הידיעה שהיום אני מפרגנת לו ומתי שהוא הוא יפרגן לי על משהו שאני אצטרך, גם אם הוא ידרוש ממנו את ההקרבה.
הלוואי הלוואי שאני אמשיך לעמוד בזה גם כשהנסיעה תגיע. לפעמים עדיין גואים בלי שרידי מרירות מפעם מהדפוס הישן ההוא של רחמים העצמיים אבל אני משתיקה אותם. כי אני יודעת שהם לא יואילו בכלום אלא רק יכולים לקלקל הרפתקאה קטנה נוספת שהחיים מזמנים לי. החריגה הזאת מהשגרה המוכרת . הכאב של הפרידה והשמחה של השיבה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
