המקום של ג'וליאנה

טוליו בקנדה וזה אומר הפרש של 6 שעות בין הזמן שלו לזמן שלי. מזל שהוא מהמשכימים לקום ואני מהמאחרים לישון כך שיש חפיפה מסוימת.

נן מעסיק את עצמו נפלא

לנן ולי היו המון רגעים יפים יחד. הוא בתקופה שהוא לא מפסיק לשאול שאלות וה מאלץ אותי לחשוב על דברים ולשים לב לדיסוננסים בחיים שלי כמו למשל הצמחונות. הוא רוצה להיות צמחוני כי קשה לו עם הרג החיות (ממש כמו שהייתי בגילו. למעשה הייתי צמחונית הרבה שנים ואימי הייתה מכינה לי מנות מיוחדות). אמרתי לו שיוכל לבחור להיות צמחוני כשיהיה יותר גדול אבל עכשיו הוא זקוק לחלבונים שבבשר (אני יודעת שיש אותם גם בעדשים וכו' אבל אני לא חושבת שהוא יאכל) אבל הלב הגדול שלו מקסים אותי.

אני עייפה נורא. לא בגלל פעילות יתר אלא כי אני הולכת לישון בשעות פסיכיות כדי לנצל את השעות של הלבד. אני קוראת המון (קניתי בצומת ספרים ספר קליל ונפלא של מלני גידיאון שממש הוציא אותי מהדכדוך הקל שתקף אותי) וגם צופה בסדרות אהובות עלי. התוצאה היא שאני הולכת לישון באחת בלילה וכל שעה משעות הבוקר אני מרגישה שהראש שלי פועם. ברצינות, לקום בבוקר פשוט הורג אותי. לימדתי את נן להתחשב ומצליחה לגנוב עוד קצת שעות שינה.

וזהו, בסך הכול הימים עוברים עלי כמו שתכננתי ועוברים די מהר. הצלחתי אפילו במרתון הבישולים שכפיתי על עצמי  (ממש לא היה לי חשק לבשל. בנסיעה הבאה של טוליו אנחנו חיים מטייק אווי). אני לא לבד כי אני עם נן והוא פרטנר נהדר לשיחה ולהתכרבלות אבל עדיין מתגעגעים. טבעי

עוד יומיים הוא חוזר