אני ביום שגרתי כזה ואפילו קצת תובעני מגלה שיש משהו מאד מערסל ונעים בשגרה. זה אל כאילו הכול מושלם או משהו אבל בסך הכול אני מרגישה שזה יום שהתמודדתי בו יפה.
שמח לי שבעבודה הזמנית שלי (החלפתי מישהי בשבתון) קנו לי מתנה ועוד כזאת קולעת: מחברת יפה עם כריכה קשה וסט עטים צבעוניים "כי את אוהבת לכתוב". קיבלתי פה מסר יפה שמעריכים את מה שעשיתי ושרואים אותי יותר ממה שהרגשתי.
קנינו לנן זוג משקפיים חדש במקום הישן שהיה כל הזמן נופל לו על האף. הזוג החדש שונה מאד מהישן אבל המסגרת מחליפה צבעים והמראה הכללי מגניב. מאד מתאימים לו משקפיים.
היום לקחנו את המשקפיים מהאופטיקאית בלי נן שהיה בחוג. קיבלנו במתנה שתי סוכריות על מקל וטוליו ואני מצצנו אותן בשקיקה והרגשנו קצת ילדים בעצמנו. תחושה של הפקרות מתוקה.
היום נן לא פחד בכלל בגן. היו לו פחדים מכמירי לב שאשכח לקחת אותו. וכל יום אני מנסה לבדוק איתו אם פחד והוא ענה לי בחיוך רחב שהיום הוא לא פחד בכלל.
הצלחנו אפילו לדחוף רופאה לסדר היום העמוס (הנן משתעל בצורה מפחידה עד כדי כך שהתקשרו אלי מהגן וזה כשלעצמו תמריץ לרוץ לרופא) הרופאה נתנה לנן סירופים במקום אינהלציה (ניג'וס כשלעצמו) וזה מקל מאד.
וחוץ מזה צפויה לי שיחת טלפון עם הגננת. אני תמיד במתח לפני השיחות האלה כי תמיד אני מגלה בהן דברים על הילד שלי שצד אחד נורא רוצה לגלות וצד אחר מעדיף לא לדעת. הרי בכל ילד ניתן למצוא את הצדדים הפחות חביבים שלו וילד בגן מתנהג אחרת מבבית. הגננת עושה עלי רושם כללי טוב ולכן אני באמת רוצה ליצור דיאלוג ומצד שני אני במתח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
