קשה לי לכתוב את הפוסט הזה כי התמכרות זה דבר שקשה להודות בו. אני מכורה לאוכל. בעיקר למתוק. אני גם אוהבת לבשל וגם אוהבת לאכול. אוכל מתוק, שומני ומחמם. כשאני מרגישה לבד-אני אוכלת. כשאני נמצאת בחברת אוהבי אוכל אחרים-אני גם כן אוכלת. כשאני רעבה אני הופכת לעצבנית מבפנים.
אין ספק שאתה ממלא את תפקידך נאמנה. אתה תמיד שם מרגש אותי ומשמח אותי ובעיקר ממלא את החללים הריקים בנשמה. אתה משמח אותי בריחות מפתים, אתה מחייך אלי מבלוגים רבים, אתה מפתה אותי. אבל אני צריכה הרבה ממך כדי להרגיש אותך. כל פעם עוד קצת. אני מוציאה עליך הרבה יותר מדי כסף כדי להרגיש אותך, אתה אחד מהחיבורים הזוגיים שלי שכן גם בן הזוג שלי אוהב אותך.
אני לא יכולה לסבול דיבורים שמגנים אותך. אתה אחת מהנאות החיים שלי אבל אתה גם חטא. אני לא יכולה לסבול את ההתחסדויות ואת הביקורת על הקשר הלא בריא שלי איתך.
בסביבתי יש לך הרבה אוהבות אבל אהבה מסוייגת כזאת וביקורתית . סלטים משותפים זה כן אבל סוכר לבן ושומן זה איום אטומי, פצצה גרעינית! כבר שמעתי גם השמצות פרועות על ידידי הגלוטן שהופך לדבק במעיים.
אבל אתה יודע משהו, מתחיל להיות לי קשה החיבור איתך. אני לא מרגישה את הטעם שלך. הלעיסה הופכת למכנית והצורך הוא בעיקר להתמלא, להתגבר על שעמום, ריקנות ובדידות זו כבר לא חוויה חושנית ומהנה אלא סקס מכני נטול נשמה.
ויש לקשר שלנו מחיר. אני גדלה. האיברים הראשונים שגדלים אצלי הם לרוע המזל הבטן והתחת מה שהופך אותי לחשודת היריון תמידית
ויש אלטרנטיבות. אני רואה את נן כל כך אחר ביחסו אליך כשהוא רעב הוא אוכל וכשהוא שבע הוא מפסיק. הוא יכול להשאיר חלק מעוגת שוקולד שהוא אוהב מאד כי הגוף שלו אותת לו שהוא שבע.הוא מכבד אותך יותר ממני.
גם טוליו וגם אני החלטנו להפוך אותך לידיד קצת פחות טוב. אתה תהיה בסביבה, מטבע הדברים, כי אי אפשר להתנתק ממך לגמרי אבל אתה תתפוס פחות מקום. לא הכול יהיה סביבך.
אני עדיין רואה את המשקל שלי כמספר עובדתי ולא כאמצעי לנזוף בי על מערכת יחסים הדוקה מדי איתך.
לפעמים אני חושבת שהיה יותר יעיל לנהל מערכת יחסים אוהבת כזאת עם האקונומיקה והמטאטא או עם מכון הכושר.אבל אני לא אדם יעיל.
ועכשיו כולם לחזור אחרי: חסה זה טעים, גזר זה טעים, מלפפון זה טעים, עגבניה זה טעים וכרובית זה טעם!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
