המקום של ג'וליאנה

למדתי מנן שלמד מסבתי שלפעמים השדה פשוט קורא לך ביופיו. אנחנו חוצים את הכביש והולכים לצידו ופתאום אני מוצאת את נן בשדה ובאה אחריו. מקבצים ענקיים של רקפות ודם המכבים וחרציות וקחוונים. אני שמחה לגלות שיש שמות של פרחים שאני עוד זוכרת. ומתנגן לי השיר של עלי מוהר . זה עם היונה והצוצלת כי כל כך כיף ללמד את הילד את שמות הפרחים.ולגלות לו פטנט נחמד להפוך את השיבולים ושיבולת השועל לחיצים קטנים ונדבקים. ואנחנו יורים חיצים כאלה על הסלע של הרקפות וקוטפים חרדל שנן למד שמותר לאכול ואני גם קוטפת שקדים בוסריים מהשקדייה ושנינו יורקים אותם בגועל. כנראה שאדון משה שלא מרשה לאכול שקדים מהעץ כי הם מרים ידע מה הוא אומר אבל אנחנו צריכים לגלות את זה לבד*.

נן מלא באנרגיות קפואירה ועושה גלגלונים כל הדרך הביתה על המדרכה וגם בכניסה. השכנה עוברת ומתפעלת מהגלגלונים של נן. אני מרגישה מזמן שמצאנו משהו שהוא ממש טוב בו. כל כך טוב בו שהוא רוצה כל הזמן רק לעשות את זה. קצת מקנאה ,למען האמת.

*

אדון משה / חיה שנהב

אדון משה, אדון משה.
אינו מרשה, אינו מרשה.
לילדים, לילדים.
לקטוף שקדים, לקטוף שקדים.

אדון משה, אדון משה.
אולי תרשה, אולי תרשה.
לילדים, לילדים.
לקטוף שקדים, לקטוף שקדים.

אני מרשה, אני מרשה.
אומר משה, אומר משה.
לילדים, לילדים.
קיטפו שקדים, קיטפו שקדים.

קוטפים שקדים, קוטפים שקדים.
הילדים, הילדים.
עכשיו לטעום ממהרים,
אך השקדים כולם מרים.